דברים גורמים לי לדמוע אבל במובן הטוב של זה ואולי זה סתם ההורמונים מהדגל האדום:
המחשבה על כך שיש סיכוי שהחתונה כן תהיי טהורה.
זה שהסלואו הראשון שלנו יהיה בתור בעל ואישה. (מעולם לא רקדנו יחד)
הרגע שאהובי יראה אותי מוכנה בשמלה פעם ראשונה בתור כלה.
אנחנו כרגע חזק בתוך האירגונים האחרונים. היום הייתה המדידה האחרונה והשמלה מושלמת ממש. יום שני אני אוספת אותה ואת השמלה של אמי אליה הביתה!
סגרנו את הלוז פחות או יותר לחתונה מול הלהקה וdj. חוץ מזה אנחנו במסע שירים אחד לכניסה לחופה אחר ליציאה ממנה ועוד אחד מיוחד לסלואו, מרגישה את המוח שלי כבר בבלגן צלילים ושירים מתערבבים בו חופשי ועדין ממשיכים מתקדמים בין צחוקים לרצינות והתייעצויות עם חברים ולאט לאט אנחנו מצליחים להיסגר על מה שאנחנו רוצים, ועל הדרך אנחנו נהנים ולומדים עוד קצת על הטעם של השני.
יום שישי פגישה אחרונה באולם לפני החתונה זה נקרא פגישת הושבה🤦🏻♀️ אגלה לכם שאין לנו מושג איך לעשות את זה, אנחנו כן יודעים שמומלץ שחברים יהיו ליד הרחבה כי הם אלה שקמים לרקוד אז לפחות כבר יש לנו התחלה. אנחנו עוד צריכים לשבת על רשימת האישורים ולהוסיף את מי שאישר לנו ולא באפליקציה ולקבל מושג יותר מובן כמה יש מכל צד ואיך.
נשאר עוד לסיים את הקניות לבר. פה אחי עזר לי קצת לעשות סדר ומזל שכך הוא מבין הרבה יותר ממני. כנראה בשישי לפני הפגישה כבר נעשה את זה
ההפתעה לאורחים גם מוכנה משהו שחשוב ממש לאהובי ולחברה שלו וברביעי תאסף על ידי אחי וכנראה בחמישי תגיע עם חבר קרוב וזה ירגיע בעיקר את אהובי.
יש עוד דברים קטנים כמו לכבס את השמלה לקוף, לשטוף את הרכב לדבר עם הבלנית, לסגור לוזים מול אנשים וספקים.
הכל ביחד קצת מלחיץ. אין בי פחד או חשש או מחשבות על החתונה אני בטוחה כל כך באהבה שלנו ואני יודעת שזה לכל החיים. הלחץ והפחד נובעים מהתכנון של כל המסביב ואם זאת זה גם מרגש וכיף ואני נהנת. כל החברים דלנו כל כך מחכים וכל כך מתרגשים איתנו שלפעמים זה נראה שאפילו יותר וזה מקסים. כולם גם אצל אהובי וגם אצלי חיכו כל כך הרבה ועברו כל כך הרבה עד שהגענו למקום הזה אחד עם השני והציפיה גדולה.
מתחילה קצת לחכות לרגע שאחרי, לרגע של שקט איתו בלי הלחץ ופשוט לאהוב אותו עוד ועוד.
עוד 8 ימים לחתונה.
שלך ובשבילך לעולמים אהובי אדוני שלי
