לא היה יותר מידי העברנו את רובו אצל ההורים שלי.
אתמול בצהרים היה לנו הפוגה מהקוף ואני מוקמתי על הספה במקום שנץ (האמת תמיד מעדיפה🤤)
היום הלכתי מוקדם לעזור בהכנות לחג מחר ובשני עובדת והיה לי חשוב לתת קצת יותר לעזור. התוצאות טעימות בטירוף.
ארוחת צהרים משותפת ואז כל אחד לביתנו לשנץ קצר הקוף קבלה חטיף עם סרט ושמרה על השקט.
בערב קניות הבית התרוקן ובין החתונה לזה שקוף לא הייתה לבין הכל היה ממש צריך. אני הלכתי ואהובי והקוף עשו את זמן הקריאה שלה. הכל רגוע אין לחץ של זמנים כי חופש אז מה אם הארוחת ערב קצת התאחרה וכך גם שעת השינה לרוב היא נכנסת עוד לפני שאנחנו אומרים לה.
עוד קצת מקלחת ואז להירגע עם אהובי מול סרט ולגמור אותו לשנת לילה טוב.
היה סופ"ש טוב וגם טוב שהוא נגמר. האמת היא שאני מרגישה סוג של עייפות מצטברת אני יודעת שאין דבר כזה ואולי זה הנפילת מתח שמגיעה אחרי כל ההיי של השבועות האחרונים. זה שפסח מגיע לא באמת מעודד אותי כי אני לא אדם של חגים אבל חוגגים בקטנה עם ההורים הקוף אחי ובן זוגו ויהיה אוכל טעים ממש של אמא.
אני עדין לא מבינה איך הגיע פסח???? לא עצרנו בשבועות???? איך באמת אפשר לחגוג כך??? עם כל כך הרבה כיסאות ריקים??? גם של החטופים וגם של הנרצחים????
אגלה לכם משהו, אני מפחדת מיום הזיכרון! זה שאני כמעט 22 שנים אחות שכולה לא עושה את זה קל יותר והשנה הצטרפו כל כך הרבה חללים גם אזרחים וגם חיילים, איך יהיה אפשר להכיל את זה יחד עם הכאב האישי שלי????
הרבה מחשבות מסתובבות לי בראש חלקן מטרידות יותר חלקן פחות. אני יודעת שאהובי ואני נתגבר על הכל ביחד. אני יודעת שהוא פה לתמוך בי אם יהיה לי קשה בדיוק כמו שאני פה בשבילו ואני יודעת שאנחנו מצליחים עכשיו ובעתיד.
שלך ובשבילך אהובי, אדוני שלי