רגע מסשן

מרגישה את העצבים שלי רק מתגברים עוד ועוד. הכל מציק הכל מעצבן.

אני מנסה להרגיע את עצמי ומתעצבנת יותר. אני מנסה לנשום אבל אין לי כל כך איך. אז אני מנסה פשוט להיות שקופה כמה שפחות ולדבר כמה שפחות להגיד. כך עדיף שאני לא התפרץ שאני לא התפוצץ. 

מזל שהקוף אצל אבא שלה היום זה עוזר לי לשמור על עצמי.

מנסה להעסיק אותי גם במשימות שבדרך כלל הכי שנואות עלי רק על מנת לא לשקוע בזה יותר מידי בעבודה ההתמקדות והמוזיקה עזרו אולי גם פה זה יעזור.

אני שונאת את עצמי כך!

אני שונאת לכעוס ואני כועסת על עצמי שאני כעוסה ואני אפילו לא מבינה באמת למה, שזה בכלל דבר מתסכל בפני עצמו.

מהרגעים שמעדיפה פשוט לא להיות בשום מקום ולא להיות ליד אף אחד.