רגע מסשן

אני חושבת שאני פשוט מותשת. כל השבוע האחרון היה יותר מידי בשבילי ועם יותר מידי טריגרים ופחות מידי התייחסות האליהם. 

לא רגועה, לא שקטה, לא מסופקת, לא מסוגלת להכיל. חסרת סבלנות וחסרת מנוחה. 

אני לא מצליחה עוד להתאושש מיום הזיכרון ויום העצמאות הם היו כל כך קשים בשבילי גם בהתמודדות שלי עם עצמי וגם בהתמודדות שלי עם משפחתי. הכעס והכאב לא עוזבים ואין רגע של רגיעה.

כל כך הרבה רעש יש לי בראש, צעקות ויללות שלא נפסקות. חלומות קשוחים ותמונות חוזרות. פאק כבר לא היה לי את זה כמעט עשור! אחותי, המחבל, האוטובוס והסעיינים עוברים בלופ, תמונות שחוזרות על עצמם באותו הסדר אחד אחרי השני, אחותי המחבל האוטובוס והסעיינים מטריפים את לילותי. אני בניהם מנסה לא לאבד, לא לשקוע, לא להישבר, לא להתפוצץ, לא להרוס את כל ההתקדמות וליפול לאחור.

קשה לי כל כך וכואב לי כל כך אני עייפה פשוט עייפה, מותשת!