כולם טוענים שאני מצליחה אבל אני לא מרגישה כך. אני יודעת יש הצלחתו אבל מה הצלחתי בעצם בשבועיים וקצת האחרונים??
1. הצלחתי לסגור את תיק עם הגרוש. 3 שעות של סיוט מתמשך בבית המשפט אבל זה קרה 5 שנים נסגרו ל2 דפים של הסכמות שאף אחד לא מרוצה מהן.
2. קבעתי את התאריכים לשני חלקי האבחון לקוף באישרו של הגרוש. אחרי יויו בין המאבחנת לבינו לתאריכים.
3. סגרתי קייטנה לקוף שהיא רוצה באישורו של הגרוש. אחרי שהתווכח איתי וניסה ללחוץ את הקוף (מזל שאהובי הצליח להסביר לקוף את החשיבות של מה שהיא רוצה)
4. הצלחתי לעשות בדיקות.
5. הצלחתי להגיע לרופא ולהתחיל לאזן את עצמי אחרי שגילית שאני כמעט בלי ברזל וטמין D וויטמין B12.
6. הצלחתי לעמוד ביעדים בעבודה.
7. הצלחתי לגמור את אהובי כמעט כל לילה למרות הקושי והעייפות.
8. הצלחתי לעזור לאהובי עם העסק החדש שלו.
9. הצלחתי לראות את הקוף ואת אהובי.
10. הצלחתי להחזיק את עצמי ולא להתפוצץ גם שהכל העמיד אותי במבחנים.
11. הצלחתי לא להישבר כמעט וברגעים שכן שזה יהיה בעיקר מול אהובי ממקום פורק שלי ומכיל ועוזר שלו.
12. הצלחתי לדאוג שתהיי ארוחה מזינה כמעט בכל הערבים.
12. הצלחתי לתחזק חלקיתי את הבית גם אם לא שטפתי עשיתי את כל השאר ואפילו כל הכביסה מקופלת.
13. הצלחתי לקבוע מפגש משפחות עם הבנות וכל הילדים בשבת אצל חברה ואפילו לקחתי על עצמי את הקניות לעל האש.
14. הצלחתי לשמור כמעט על כל הגינה שלי גם בשרב הכבד.
15. הצלחתי לרדת 2 קילו.
16. הצלחתי לגרום לנו לשבור שיגרה.
17. הצלחתי לעשות ערבים מהנים רגועים ומפנקים לכל אחד בנפרד גם לאהובי וגם לקוף.
18. הצלחתי לתת לקוף להיות השף במטבח.
זה הרבה אני יודעת אבל גם זה קרה בזכות הרבה הרבה עזרה בעיקר של אהובי. שוב זה נכון שזה הרבה אבל בשבילי הרוב לא מושלם או שלם ב100 באחוזים. מרגישה לא מוצלחת ושנכשלתי בכל הרבה דברים שאותם איני רוצה לרשום אבל הם מהדדים בתוכי שוב שוב בצורה שאינה נגמרת. גם מה שרשום כאן כהצלחה רובם אינם הצלחה מלאה כפי שרציתי או תכננתי או קיוויתי, אולי זה סתם ניסיון שלי להחמיא לעצמי שלא באמת מגיע לי.
אולי בעצם זה החוסר איזון שגורם לי לראות את הכל קשה יותר תחת מעטה העייפות הבלתי נגמרת של החוסרים? אולי עכשיו שאני מטפלת בזה אצליח לראות יותר טוב?
למה תמיד קל כל כך לראות את הרע? לתת לו להשתלט?? למה אני לא מצליחה לעצור לרגע לנשום לראות?? למה הכל קשה כל כך וכואב כל כך??
