החלק הראשון של האבחון לקוף נגמר תודה לאל לא היו אזעקות בזמן הזה בנהריה והייתה לי אפילו שיחה לא רעה עם הגרוש. עוד אני אחשוב שהוא באמת רוצה להפסיק לריב. אולי זה רק אשליה של אחרי סגירת התיק ואולי זה אמיתי זה רק זמן יגיד.
התעייפתי, קשה לי להיות חברתיות והיום לקח ממני כל כך הרבה. האמת שכהמאבחנת אמרה עכשיו תיצאו זה יקח שעה חשבתי לרגע בגלל המטר הליכה מהחוף לעשות מדיטציה ליד הים אבל השיחה עם אביה הייתה יותר חשובה מזל שהיא סך הכל זרמה טוב אבל בכל מקרה זה חשוב יותר מלעשות מדיטציה.
עם כל הדיכאון הזה אני מצליחה עדין לתפקד גם אתמול עם כל הבכי שלא הפסיק כמעט עד לאחר הצהרים שסיימתי את ארגון הבית ומחוייביות הגדולות שהיו לי ואהובי השכיב אותי על הספה והלילה שאני גמרתי אותו לישון והייתי בין רגליו (ומזל שכך אחרת לא יודעת איך הייתי היום). עכשיו הבית מסודר עוד מאתמול אין כביסה שמחכה רק שתתמלא מכונה. אוכל לא הכנתי אבל מתוכנן חביתות (לא ידעתי מתי נחזור מהאיבחון) אז זה לא מסובך ואפילו הספקתי ברגע בצהרים לחתוך אבטיח לדרך ולערב בבית.
שיהיה ערב רגוע לכולם.