רגע מסשן

בוקר שהתחיל מוקדם ואני עדין לא מפסיקה לפהק

אבא בבדיקות בבית חולים עוד מאתמול. אמא ואני פה איתו.

שומרת עליו.

מנחמת את אמא או שבעצם היא אותי 

מדי פעם קוראים לאבי לעוד בדיקה ובנתים אנחנו מחכות לו בשעמום רב.

עוד קצת זה יסתיים נקבל את התאריך לניתוח שלו ונוכל בנתיים לחזור הביתה עד הפעם הבאה.

שאחזור הביתה אסדר אותו אחרי אתמול בין זה שהציפור נחתה אתמול ללילה לבין הבורקסים והתוספות שהכנתי לקחת לבית חולים בערב הוא קצת נשאר מבולגן וכמובן שיש עוד מספיק דברים לעשות. רמת החשק לעשות? שואפת לאפס אבל אין ברירה.

נכון שרציתי יום חופש, אבל לא בשביל דבר כזה אלא בשביל לנוח ואולי אפילו להנות קצת. אבל בנתיים אסתפק אפילו רק בתוספת של כמה שעות שינה.