הבוקר התחיל עם כלבלב קטן שהקיא מספר פעמים או כי שתה יותר מידי או כי מצא משהו ובגלל שאכל אותו עשה לו לא טוב.
מצליחה להגיע לעבודה כמעט בזמן ועוד לפני שאני מצליחה להיכנס אליה כמו שצריך הגרוש כמו הרבה פעמים הצליח לעצבן אותי. הוא משליך את טראומת הילדות שלו על הקוף וזה מעצבן מאוד מצד שני למרות שאם כמה שזה מעצבן אני גם יכולה להבין את הטענות שלו. למרות מצאתי דרך להתמודד גם אם חוסר ההסכמה שלו זה יצריך ממני קצת לרוץ אבל גם יראה את האמת. הידיעה שיש לי פתרון מרגיעה אותי נותנת לי לשמור על איזון יחסי ביני לבין עצמי.
אהובי עובד רק עוד מעט יגיע אז מהעבודה הגעתי להורים קפה ולקחתי את הקוף הביתה. דרבנתי אותה לעזור לי בידיעה שסיימה את כל המחוייבויות שלה אצל סבתא וניקינו ביחד את הבית. 2 דברים הייתי צריכה לסבול בתמורה את המוזיקה שלה ואת התלונות שלה כי איך היא אמרה "שאני מתלוננת זה נותן לי כוח". הסכמתי להכל תמורת העזרה ובאמת בזכותה הספקנו יותר ממה שחשבתי שהספיק לבד.
עכשיו ארוחת הערב בתנור, והקוף ואני במנוחה עד שאהובי יגיע ונשב לאכול יחד.
הערב ערב יום השואה והשכנים מתחתי דואגים "להנעים את זמני" במוזיקה מזרחית כבדה שלא מתאימה בכלל ליום, אבל זה לא פעם ראשונה שאני נתקלת מהם בחוסר מודעות מוחלטת ומעדיפה להתעלם לתת למישהו אחר להתעצבן במקומי.
עכשיו שאני במנוחה ביום השואה, אני נזכרת בסבא שלי ז"ל הוא שם רק נער בן 11 או 12 הוא קפץ מהרכבת לאושוויץ ונלחם עם הפרטיזנים בנאצים לשחרור ההורים שלו. אני מסתכלת על הקוף סבי היה בדיוק באותו גיל שהוא נלחם ונדהמת לחשוב על הקוף או ילד מהכיתה שלה עם רובה ביד נלחם להציל את ההורים שלו זה בלתי נתפס ואם זאת יש לנו גם סיפורים כאלה מה7.10 פאק זה פשוט לא נתפס.
אאחל לכם ערב של זיכרון תדליקו נר לזיכרון השואה ותשמעו איזה זיכרון כי זה חשוב. עם שזוכר את העבר לא יתן לו לחזור או לפחות כך אני מקווה.