על הגדה

להעמיד פנים שפנטזיות מיניות של אחרית הן דבר שקורה במציאות, זה חלק מהטקס החברתי כאן? או שיש סיבה אחרת שלא ברורה לי?

(כאמור, קשה לי להבין ולהטמיע טקסים. אנא סילחו לי מראש.)

"התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?"

"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע", אמר החתול.

"לא איכפת לי כל-כך לאן – "אמרה אליס.

"אז תזדייני מפה, פייקית", אמר החתול.

כמו כן, אם יש צלם\ת שרוצים לשתף פעולה, אשמח. נשמח. לא עם א', ספציפית, בהכרח, אבל יש נקשרות פוטנציאליות, ויש הזדמנויות.

בעיקר בחוץ, בטבע או במבנים נטושים, אבל לא רק.

ואם יש נקשרות שרוצות סשן צילוים (מצלם\ת טוב ממני, יש על מה לדבר.

עם מספיק תכנון מראש, (כמעט) הכל אפשרי.

שלי. ממש מעכשיו.

הילדים לא בבית, אז החלטתי לפנק אתכן. ואם כבר אני לא לובש כלום. 

זה סוג-של גבול, עבורי.

סוג-של, כי דברים שמשפילים אחרים לא משפילים אותי. לנשק נעלים? לא משפיל אותי. לנשק ישבן? סקסי. פט-פליי? כן כן כן.

אבל דברים עמוקים יותר, שלא נכנס אליהם כרגע כי אני לא רוצה לתת לעולם עוד תחמושת לפגוע בי? חש ושלום, לא. ואם זה בכוונה, זה לא סוף סשן. זה סוף קשר.

ובכל זאת, זה מה שהיא עשתה. בפומבי. וזה אפילו לא משנה אם אתה יודעים או יודעות שהיא כתבה עלי. ללמוד דברין מחרידים על מה היא חושבת עליך מפוסט בכלוב??

כן, כן, 'ממורמר' ושאר המילים שיש לכן לתאר את מי שלא טוב לו. זה בסדר, כי לא טוב לי. ואין לי מושג מתי יהיה. אם יהיה. כן, זה עד כדי כך עמוק.

אני מחפש/ת מישהו/י מנטלי: אני מחפש מישהו/י ממש כריזמטיים. עם המון כריזמה.

אני שולט/ת מנטלי/ת: טוב, היתה מכסת תווים והייתי חייב לכתוב משהו כדי שהטקסט לא יהיה קצר מדי!

אני לא עומד לרקוד, בין אם יש פזמון ובין אם לא.

ולמה מי אתם שתחלקו לי הוראות.