על הגדה

טוב, אני אוהב את רוב החלקים של הגוף הנשי.

אבל להתעלל ברגלים זה תמיד כיף.

קליפה חלולה.

נשים מילולית רודפות אחרי שאקשור אותן. וזה כיף. וזה ממלא לזמן קצר.

אבל המחלה שלי היא שזה ממלא אותי לזמן קצר. אני לא מסוגל לטעון את הבטריות לטווח ארוך. כן, מחלה.

והן נהנות, ומסופקות, ומבקשות עוד, ואני... אני ריק.

ואז תחבק אותי שעה ותגיד לי שיהיה טוב.

#femdom

היום קשרתי שתיים.

או במילים אחרות - כן, בבקשה!

(ג'ולי ניומאר, חגגה יומולדת 90 לפני כמה ימים.)

בשיעור אתמול, לא באמת הצלחתי להשיג את המטרה. יתכן שקושר טוב ממני היה מצליח להפוך אותה באוויר מרתמה מינימליסטית מאוד, אבל מה שמאפיין רתמות מינימליסטיות היא שהן יותר כואבות. ולא כל קשירה תעבוד על כל נקשרת. או נקשר, כמובן. דוגמא קלאסית היא טיקיי. לא מעט נשים - ורוב מוחלט של הגברים, לא מסוגלים להגיע לגמישות הנדרשת מאחורי הגב. אז מה, לא קושרים אותם? לא, מוצאים את הדברים שכן עובדים. מתאימים את החבל לנקשרת, לא את הנקשרת לחבל. אבל בשיעור זה כן קצת יותר מביך.

ובכל זאת, החלפתי את הרתמה למשהו תומך ויציב ופחות מינימליסטי, והיא בילתה באוויר הפוכה. הנה היא בעצירה בזמן ההורדה. כפות הרגליים שלה על הקרקע. היא עומדת על שתי רגליה, לא?

עצרה. הביטה בנו בסקרנות חששנית. והמשיכה בדרכה, משוממת.

לא הספקתי לצלם. היייתי עסוק בדברים אחרים במקביל.

עיניו מעולם לא ידעו מה זה בכי, עצוב רק אצלו המבט. דמעה מעולם לא ירדה לו על הלחי, כי הוא להצחיק רק נועד.

כן. אני מרוצה מעצמי. קורה.

תמונת פרופיל חדשה?

נדמה לי שלא עלו כאן עדיין תמונות הקשירה הזאת.

היא רצתה להצלב. ואני קושר צייתן, אני.

"זה כואב," היא אמרה.

מה, באמת? אחת מצורות ההוצאה להורג היותר אכזריות שהרומאים המציאו - ואנחנו מדברים על אומה שכנראה היתה גרועה יותר מהנ#צים, האנשים הללו היו חלאות ברמה שהעולם המודרני כבר שכח - וזה כואב?!

את הנזר היא הכינה לעצמה. מלכה.