על הגדה

תנוחת הפרעצל. כי תנוחת ה"לא תכננתי כלום מראש ומתחתי איברים באקראי לאן שיצא" זה קצת ארוך, גם אם מדוייק יותר.

או תנוחת ה"היא ביקשה להשאר על הקרקע אז כמובן שהיא עומדת על הקרקע", שכמובן זה תיאור מדוייק, אבל איכשהו, מתאים ללא מעט קשירות אחרות.

באחד האמשים שאלה אותי מישהי למה אני קושר. אז יש המון סיבות. אבל בבסיס, מאחורי כל הסיבות, יש את ההנאה שקשה להסביר. ובכלל קשה לצפות אותה מראש. ההנאה מהקרבה. מהמגע. מהחום. החיבור הבין-אנושי. כשיש את זה, אין טוב מזה.

תודה, פנדורה. היה ממש כיף.