זה התחיל בשתי תובנות לא קשורות.
א. שבוע שעברת היינו בדאנג'ן. פעם ראשונה שלי. ולהפתעתי, חרף המוזיקה החזקה מדי והסיגריות בכל מקום, היה כיף לקשור שם. מבטים מעריצים של אנשים זה כיף.
ב. מקבוצות שונות ובינלאומיות בפייסבוק, הבנתי שאני טוב יותר מאנשים שזוכים להופיע ברחבי העולם.
התובנות, כאמור, לא קשורות. אין לי שום דבר רע להגיד על אור שהופיע בדאנג'ן. רק דברים טובים יש לי לומר עליו. התובנות לא קשורות אליו או לקושרים ישראליים אחרים. אני מספיק טוב. וזאת ממילא לא תחרות.
אבל.
אני לא יודע להופיע. זה לא עניין טריוויאלי. בניית רוטינה? עבודה מהירה? הקשירה הזאת היתה כיף, והיתה מרשימה מספיק, אבל לא מהירה מספיק. ככלל, אני לא קושר מהיר. כמעט לא התאמנתי על האספקט הזה, כי כמעט תמיד, אני לא ממהר לשום מקום. שלא לדבר על האספקטים הקרקסיים. חסר לי ידע. מישהו\י מתנדבים ללמד אותי?
הרתמה, אגב, בהשראת Hajime Kinoko. אם אתם לא מכירים את השם, לכו לגוגל תמונות. העבודות שלו פסיכיות במרהיבותן. הוא לא "קושר". הוא אמן, שמשתמש בחבלים.
