הכאב שלך מרגיע את הכאב שלי. כשכואב לך, בגללי, הכאב שלי נח קצת. שותק. לא מזכיר את קיומו כל הזמן. כשאני מתרכז בך, בצרכים שלך, בכאב שלך, בדמעות שלך - אני הוא זה שמקבל את הזמן לנוח. לא לחשוב על עצמי. לא לחוות את הכאב. כי כשאת על המוקד, את המוקד. אני יכול סוף סוף שלא להתעסק בעצמי.
כן, יש לי רגשות אשם על זה שאני נהנה מלגרום כאב לאחרות. אני חושב שאני אדם טוב. אני מנסה להיות אדם טוב. ועדיין נהנה מלהנחיל כאב. זה דיסוננס רציני עבורי. ובכל זאת, זה הרבה יותר מסתם הנאה. זה תרפיוטי. זה מרגיע. משכך. מסכך מהעולם. מטעין באנרגיות.
כל אחד מוצא לעצמו הסברים אחרים למה הוא סדיסט או מזוכיסט. אבל אני אדם פשוט ומאמין בהסברים פשוטים וישירים. להכאיב לך עושה לי טוב. והכאב שלך סותם את הפה לכאב שלי.
בתמונה: המהממת שטוענת שהיא לא יכולה לעוף, ולא מפנימה שלעוף בגובה עשרה ס"מ זה כמו לעוף בגובה מטר.
