אין כאן כלום

זה מצחיק..

אבל אני מבינה פתאום.

כמה טעיתי.

כמה אני מחפשת היגיון..

בדברים בלי.

כמה אני צריכה למצוא היגיון,

רק בדברים שקשורים בי.

כי לכל אחד, יש היגיון קצת אחר.

כמה טיפשי זה,

לנסות לשכנע בן-אדם אחר שאני צודקת.

רק כי אני כזו בטוחה.

כשהחיים לימדו אותי לא פעם,

שהרי כל אחד..

צריך ללמוד על בשרו.

אחרת, לא לומדים אף פעם,

יש אנשים,

שפשוט עצוב לי עליהם,

פעם, הרגשתי לא נעים להגיד את זה בקול רם.

או לא נוח.

או פחדתי שאולי זה יסבך אותי.

אבל היום..

כבר לא כל-כך אכפת לי.

להסתכל מהצד ככה,

בחצי גיחוך.

לשמוח, שיש לי למי להשוות את עצמי..

ורק להרגיש יותר טוב.

אולי זה לא עושה אותי כזה בן-אדם ענק.

אבל יש ימים, שההרגשה הזו,

פשוט עושה לי חיוך