אין כאן כלום

אני אימפולסיבית, תמידי הייתי כזו.. זה די מסביר את העובדה שמחקתי את הבלוג שלי במחי יד..

הרגשתי יותר מידי חשופה

יותר מידי רגישה

יותר מידי פגיעה

יותר מידי אני..

נתתני מקום ליותר מידי אנשים רעים בחיים שלי..

אבל תנו לי לחדש לכם,

גם גברים וגם נשים יודעים לפלרטט.

גם גברים וגם נשים יודעים לפתות.

גם גברים וגם נשים יודעים להשתמש במוח שלהם.

גם נשים וגם גברים הם רכלנים.

גם נשים וגם גברים הם נקמנים.

גם נשים וגם גברים הרסו בתים או אנשים..

גם אני נפגעתי בחיי מנשים וגברים כאחד..

אנשים נוראיים וגרועים יש בכל המגדרים ובכל צידי השוט..

רוע הוא בחירה, וגינוי של רוע אין כל קשר בינו לבין סולידריות!

כבר יותר משבוע שאני חופרת בתוך עצמי כדי למצוא את הדרך לחבק את הפצעים של עצמי...

עצוב לי שלא היו מספיק אנשים שיגידו לי שאני לא אשמה..

עצוב לי בגלל אלו שלא באמת הבינו, שחשבו שדרך ההתמודדות שלי לא נכונה, לפחות בעיניהם.

עצוב לי בגלל אותם האנשים שלא האמינו לי..

עצוב לי שלא היה מי שיסביר לי שזה בסדר לחוש את מה שאני מרגישה, שיגידו שזה בסדר.. שזה מותר.. שאין כאן נכון או לא נכון כשאנחנו מדברים על תחושות..

עצוב לי על כל אותם האנשים שהקטינו,ביטלו ובזו למה שעברתי ולמה שהרגשתי..

עצוב לי על חברים שאיבדתי בדרך..

עצוב לי עליך..

עצוב לי על האובדן.

עצוב לי עלינו.. 

אולי כי בראש שלי היית משהו אחר לגמרי.. 

אולי היה עדיף שבכלל לא היינו מכירים.. 

אולי אז, לא הייתי מתכווצת כל כך לממדים כאלה שכל כך קל לדרוך עליי... או סתם לא לשים לב.. 

אולי לא הייתי מסתתרת.. 

או בוערת.. 

או נשברת.. 

לבד.. 

עצוב לי. 

דלתות מסתובבות.. 

והלוואי והיית בוחר אחרת.. 

אני נותנת לך לשקול וזה בכלל לא קל לי.. איך בכלל מסבירים על הדיסוננס הזה שמתרחש לי בלב?! 

איבדתי אותך.. ואיך אני מתחילה בכלל להסביר מה היית עבורי?! 

איך אני חוזרת לרגע ההוא שבו היית חבר טוב שלי?! 

דברים נשברים כל הזמן. ואני ממרומי גילי, כבר גדולה מידי כדי ללמוד מזה שיעורים לחיים.. אז אני נאנחת כאילו שברו גם קצת אותי.. 

מקומות ואנשים שאני כבר לא יכולה לקרוא להם בית.. 

גם אם הקירות עדיין עומדים.

וזה בית רגשי שקרס עליי.. 

יקח לי זמן להתגבר על זה שהפסקת להיות חבר טוב שלי.

היית שם והלכת..

ואיתך הלכו ונשרו מהנפש שלי עוד ועוד רגעים ששמרו עליי בטוחה..

אולי גם אני הלכתי ממני.

אני חופרת בפצע הפתוח שהוא אתה עד כדי דמעות.

ורק אתה כנראה לא יודע שאם הייתי יכולה לתלוש דפים שלמים מהסיפור שלנו, בטח הייתי כותבת אותו אחרת לגמרי,עוד מההתחלה..

כל כך הרבה אמירות לא נכונות ודלת אחת יותר מידי שנטרקה לי בפנים.

ורק הייתי רוצה פתאום שתתקשר..

ופשוט תגיד לי סליחה..

והפעם תתכוון באמת.

ולרגע..

אולי יכאב לי פחות..

"אחת מתוך שלוש תיפגע.

אחת מתוך חמש תאנס.

אחת מתוך אחת לבור שלא ידעה תתרסק.

אחת מאיתנו, אחת משלי

תיקלע למפגש עם השטן

והם יגידו שזה היה הדדי..

ולא אוכל למנוע את האחת הבאה,

אנחנו רק מספרים בסטטיסטיקה

של מציאות רעה"