אין כאן כלום

כל החיים הסתפקתי בפירורים..

לא ידעתי  לעכל חתיכה שלמה.

לא ידעתי לבקש יותר.

לא הבנתי שגם לי מגיע. 

כל החיים התנצלתי. 

סליחה אם פגעתי.

סליחה שאמרתי.

סליחה אם הייתי יותר מידי.

סליחה שאני כאן. 

כל החיים קיוויתי..

רק לא להישאר לבד.

שלא ילכו לי.. 

שלא ישרפו הנורות,

גם האדומות.

כל החיים הונעתי מהפחד מהחושך. 

בלי לזכור,

שלפעמים כשפותחים את הדלת..

זו סתם אשליית המנהרה.

בסוף חייב להיות אור. 

אבל לא הצלחתי להאמין 

שמגיע לי.

ואז אתה הגעת.. ונתת לי  שקט, והכנסת לי  אור..

נתת לי מקום לעצמי לידך..

גרמת לי להרגיש שאני יכולה לגדול איתך..

גרמת לי לראות את כל האור טוב יותר.

ראית את כולי.. את החסרונות, את הפגמים, היתרונות.. ובכל זאת רצית להישאר..

מצאת מקום בלב שלי וגרמת לי לרצות להישאר..

הראית לי שמגיע לי יותר..

ואני יכולה.

ושאתה  תמיד תשמור לי חיבוק..

תודה 🖤