לפני חודשיים. יום ראשון, 21 בדצמבר 2025 בשעה 2:02
הקור הגיע ואיתו גם הפרידה. הימים מתקצרים, הערב מתארך, כשאין מי שממלא אותו בנוכחות קבועה.
אני מוצא את עצמי חוזר לתחביבים ישנים, לאותם עניינים קטנים שנזנחו בצד הזמן שמישהי אחת הייתה החביבה העיקרית זו שסביבה הספאנקר הסתובב. יש בזה משהו מרפא להיזכר וליזדקר כמו שהייתי לפני ולראות מה חי ובועט בי.
האמת? אני נהנה מכל רגע. מהשקט שיש בו מרחב, מהעשייה מהבורכת ומהיכולת לעצור לרגע, לנשום ולהיות רק עם עצמי בלי הסברים ופשרות יש בזה שלווה ששכחתי כמה היא כיפית.
אבל יחד עם הרוגע עדיין בוער בי שם משהו בקצות האצבעות. צורך מוכר וחמים, כזה שאף פעם לא נרדם. התשוקה לתץ ספאנקי מצלצל, כזה שמרעיד את האנרגיה בחדר, שמזכיר שגם בקור של החורף האש שלי בוערת בעוצמה.