לפני 4 שנים. 7 באפריל 2020 בשעה 19:16
זה לא מסמל בעלות או סימון הטריטוריה שלי, ממש לא, זאת פשוט גאווה. גאה בך בטירוף על שהצלחת לספוג את העונש העצום שקבלת ולא ויתרת לעצמך למרות הכאב והחבורות האדומות על עורך.
ברגעים החייתים קשה לי לזכור, אני פשוט שם, נמצא בזון החייתי שלי. רק אחרי כמה ימים שאני רואה את הסימנים עלייך אני נזכר כמה חזק הכיתי אותך ומתענג על הכיף שהיה לנו ביחד. עולה לי שוב המחשבה שאיזו ילדה טובה את באמת.
כשאני מסתכל על כל סימן שהשארתי עלייך, לכל סימן צבע וצורה אחרת כמו יצירת אומנות, אני מכיר לך תודה שנתת לי להוציא את הטורף שבי החוצה ולהשתולל חופשי בלי מעצורים ולהשתמש בגופך ליצירה שלי. גאה בך ומוכיר תודה.