עייני חתולה

אני חיה בשני יקומים מקבילים.

בייקום אחד, חיים רגילים, עבודה, בית, משפחה וילדים.
בייקום השני אני כותבת לך.
חיה מרגע לרגע, מהודעה להודעה.

אני מחכה לרגע הזה שבו נעמוד אחד מול השני.

הרגע שאליו יתנקזו כל ההתכתבויות שלנו, נקודות האור והחושך, מילות הגעגוע והאהבה, ערגת הדמיון והרעב.

הכל יתערבב ברגע הזה.
עבר, הווה, עתיד.

הרגע הזה שבו אתה תסתכל לי בתוך העיניים במרחק של סנטימטר.

אני בטח אהיה נבוכה.
אתה תהדק אותי אליך לחיבוק.

אני אעמוד חשופה.
שלך.

הריח שלך יסתובב לי בגוף.

וכמו מזוודות געגוע הנפרקות על מסוע בדרך הביתה.

אנחנו נרגע.
הגענו הביתה.

אולי נתנשק
וכמיהת הגוף תדבר.

אולי.

בנתיים אנחנו מתכתבים,
וכמו מגדלור וחוף
אנחנו מהבהבים אהבה.