עייני חתולה

♡

כְּשֶׁעָשִׂינוּ אַהֲבָה

גּוּפִי נִמְלָט לְתוֹךְ גּוּפְךָ.

בְּמַבָּט

בְּמִלָּה אַחַת

בִּלְחִישָׁה.

תולשים בי משהו.

פרורים על ידית ציבורית.
היום עשיתי שיחה עם השמש כפרה עליה.

אני כל כך גרועה במעברים.
ברדיו מתנגן שקר גס
הצביטה שאין לה כתובת.

מחר אשכב על האספלט ואסניף קיץ.
מיליוני קרטיבים ובגד ים ברזילאי.

על כביש רועד מכוניות חולפות
משהו היה,

אינו,

ומייד אחריו יגיע אחר.

ממבט על הגב אלוהים מציץ לירח,

זוג נצמד בדירה זרה,

מרפסת מול שקיעה.

שווה למות בשביל רגע.

אחרי החגים,
אוציא את הסרוויס מהארון,
אתמסר לשקט, לכוכבים.
אתמסר לאהבה.
אעשה לעצמי 
ביני לביני
ביני ובין העולם.

ותיארתי לו,

את ריח הטאלק על גופי.
שיש בו משהו נקי מצד אחד
ודומיננטי מצד שני.

ריח שמשאיר סימנים על הנפש.

אבל הוא ביקש שאדבר איתו על אינטליגנציה.

ואני.

אני ילדה טובה.

אֶת מָה שֶׁיְּמַלֵּא.

וְחוֹזֶרֶת לַמִּלָּה
אֲנִי
אֲנִי

אֲנִי.

אל תקשיבו לשטויות אחרות😝

~
הַמְּבַקֵּשׁ לְחַלֵּץ עַצְמוֹ
מִתּוֹךְ מָוֶת
רִגְבֵי הַחוֹל

לְפַלֵּס דַּרְכִּי
אֶל הַשֶּׁמֶשׁ
בְּאוֹר זְרִיחָה רִאשׁוֹן
לְהַגִּיד

הִגַּעְתִּי.

אֲנִי מִתְקַשֶּׁה לְהַאֲמִין לְכָל
הַלָּבָן הַזֶּה,
הַשֻּׁלְחָן הָאָרֹךְ
הַחַלּוֹת הַמְּתוּקוֹת
אִחוּלֵי הַסְּרָק.

תַּבְטִיחַ לִי

שֶׁמָּחָר אֶסְתּוֹבֵב בְּלִי חֲזִיָּה
נֹאכַל קוֹרְנְפְלֵקְס מִקַּעֲרַת פְּלַסְטִיק.

וּנְדַבֵּר מִלִּים פְּשׁוּטוֹת.

יוֹם אֶחָד

אוּלַי נִפָּגֵשׁ
וַאֲנִי אַצְלִיחַ לְהַבִּיט בְּךָ בְּעֵינַיִם זָרוֹת,
מִתַּחַת לַבְּגָדִים
הַלֵּב יְמַלְמֵל אֵיזֶה שְׁטוּת שֶׁהָיָה לָנוּ טוֹב.

אֲבָל הָרֹאשׁ

הָרֹאשׁ יַחֲשֹׁב
שֶׁאַתָּה סְתָם אִישׁ רָגִיל.

♡

שָׁאֲלָה אוֹתִי בִּתִּי לָמָּה בָּצָל עוֹשֶׂה לִבְכּוֹת.

עָנִיתִי:

כְּשֶׁהוּא סָגוּר וְעָגֹל
הוּא לֹא.
כְּשֶׁחוֹתְכִים אוֹתוֹ
זֶה עוֹשֶׂה דְּמָעוֹת.

חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי

שֶׁזֶּה אוֹתוֹ דָּבָר עִם הַלֵּב.

אוֹתוֹ דָּבָר.

עד שהוא מביט בי מלמעלה 

בלי חולצה. 

מסתכל עליי במבט.

מוודא 

שאני בתוך העיניים. 

ואני ילדה שמפרה קבוע

את הכללים

אבל יודעת

מהמבט

שאני אהובה בכל מצב.

אני חיה בשני יקומים מקבילים.

בייקום אחד, חיים רגילים, עבודה, בית, משפחה וילדים.
בייקום השני אני כותבת לך.
חיה מרגע לרגע, מהודעה להודעה.

אני מחכה לרגע הזה שבו נעמוד אחד מול השני.

הרגע שאליו יתנקזו כל ההתכתבויות שלנו, נקודות האור והחושך, מילות הגעגוע והאהבה, ערגת הדמיון והרעב.

הכל יתערבב ברגע הזה.
עבר, הווה, עתיד.

הרגע הזה שבו אתה תסתכל לי בתוך העיניים במרחק של סנטימטר.

אני בטח אהיה נבוכה.
אתה תהדק אותי אליך לחיבוק.

אני אעמוד חשופה.
שלך.

הריח שלך יסתובב לי בגוף.

וכמו מזוודות געגוע הנפרקות על מסוע בדרך הביתה.

אנחנו נרגע.
הגענו הביתה.

אולי נתנשק
וכמיהת הגוף תדבר.

אולי.

בנתיים אנחנו מתכתבים,
וכמו מגדלור וחוף
אנחנו מהבהבים אהבה.