אני כל כך רוצה לרצות אותה.
כלומר, אני לא רוצה לרצות אותה, אבל אני כל כך רוצה שהיא תהיה מרוצה, או שליש מרוצה או גם רבע, אוו אלוהים הלוואי.
כואב לי, קר לי ולא נוח, אבל כמה שאני רוצה שהיא תהיה מרוצה.
היא מסתכלת עליי בחצי מבט ויודעת טוב בהרבה ממני אם אני מוכן לעוד דחיפונת אחת לעבר הגבולות שלי, או שזה יהיה יותר מדי, עוד פוש אחד אחרון? או מחמאונת קטנה ונדירה ששווה זהב ויהלומים מנצנצים.
אני אף פעם לא רוצה לרצות אותה אני רק רוצה שהיא תהיה מרוצה. שהשלווה שלה תפרוש עליי את כנפיה.
בעיניי, השפוף על הרצפה, הגבולות שלי מזמן כבר נחצו והתרסקו לשבבים,
לעזאזאל.. לא נוח לי, קר לי,הרצפה קשה והברכיים כואבות, אבל היא יודעת טוב ממני ואני כל כך רוצה שהיא תהיה מרוצה, אולי אפילו חמישית מרוצה והלוואי שיותר. הלוואי..
חצי המבט שלה מודד אותי ומחליט ויודע והגוף שלי מגיב אוטומטית להבל פיה כמו השקדיות לאביב.