לפני 17 שנים. 27 בספטמבר 2007 בשעה 9:33
כיום, כמובן, הגוף אינו בלתי מוכר; אנחנו יודעים כי מה שפועם בחזה הוא הלב וכי האף הוא קצה של צינור המזדקר מגופנו להוביל חמצן לריאות. הפנים אינן אלא לוח-מכשירים שאליו מובילות כל מערכות הגוף: העיכול, הראייה, השמיעה, הנשימה, החשיבה.
מאז למד להעניק לכל איבר שם, מוטרד האדם פחות מגופו. אנחנו כבר יודעים שהנפש אינה אלא פעילות של החומר האפור של מוחנו. השניות של גוף ונשמה נתעטפה במונחים מדעיים ואנחנו יכולים לפטור אותה בגיחוך כמשפט קדום שעבר זמנו.
אך די בכך שאדם מאוהב עד למעלה ראש שומע את המיית קרביו והאחדות בין גוף ונפש, האשלייה הפיוטית של עידן המדע, נמוגה כלא הייתה.
הקלות הבלתי-נסבלת של הקיום
מילן קונדרה
