לפני 18 שנים. 16 בספטמבר 2006 בשעה 19:39
יש את הרגע הזה, בסופו של סוף השבוע.
אפשר לתחום את הרגע הזה, בין השלב בו מגיעה ההכרה כי סוף השבוע נגמר,
לבין הרגע של נדודי השינה הקבועים שיש לי בלילה שבין שבת לראשון.
עושה לי תמיד חשק למזוג קוניאק שמנוני, ריחני, ואולי למהול אותו קצת בלואיס ארמסטרונג, או קצת נינה סימון.
מן רגע מיוחד כזה, יש לו אפילו ריח משל עצמו.
ריח של סוף סוף השבוע.
