פירוק והרכבה

ואני רואה את הכאב שלו מהחיים, מההורים שלו, מהילד, מהאקסית המטורפת. ואני רואה את האהבה והעדינות, והגבריות הזו שלו. את הצד הפגיע והצד החזק ואף צד לא מתנצל, הכל שלם.

ואני רוצה להיות שם בשבילו, אי של רוך ושל עדינות ושל נשיות.

אני מחבקת אותו אליי, נושמת אותו. מחבקת ומחזיקה את המרחב בינינו. ואני מלטפת לו את הראש ומכניסה אותו עמוק אל תוך הלב שלי.

שם,

בריח שלי,

בגוף שלי,

הוא מוצא את הדרך ללכת לאיבוד בתוכי. 

🦋

כמה יש בי בפנים והאש בוערת, מין אדרנלין לא ברור שמת לשפוך הכל על הכתב ואצלי בפנים הכל מוצף מידי בשביל להוציא את זה מסודר על הנייר. מצחיק אותי וכיף לי עם ההרגשה הזו.
זו השנה הזאת שנכנסה בוויב מהמם🌈🧚‍♀️והיא חייבת להיות טובה😼ומתוקה. ורכה ונעימה.

כמו שבת בבוקר.
כמוני כזה😉☺️😍

הושמדה⛔️

זה התחיל כשהדילר שלי נעלם. בטיפשותי נתתי את הפרטים שלו לאחד שחשבתי שהוא בסדר. איך יכולתי לחשוב ככה אני לא יודעת. 

זה הפך לי את המוח אני מודה. ולמה שהצד השני יודה? הוא בחיים לא יודה טיפשונת.

כל הסיטואציה ההזויה של אמינות גרמה לי לחשוב הרבה דברים על הקשר שלנו. על איך הוא לא סיפר לי בכלל שהוא נשוי רק לאחר שכבר נקשרתי אליו. על איך הגבולות שלי מסומנים בבירור והוא בחר להתעלם מזה. על איך שאני מעבירה את הלילות שלי לבד. על זה שאני אפילו לא יודעת מה שם המשפחה שלו. על זה שאין לי אפילו את הטלפון שלו והכל מתנהל בטלגרם. על זה שיותר מהכל אני יותר לבד מאשר ביחד. 

הוא אומר לי כמה הוא מבין אותי וכמה אני צריכה להיות סבלנית. אז לא אני לא מעוניינת. אם רק היית מבין מה זה להיות אני לבדי לא היית מבקש את זה ממני. 

כבר כמה ימים שאני מנסה להתנתק ממנו. המילים שלו מחזירות אותי בכל פעם. העוצמה שלו סוחפת. הסבלנות שלו וההתעלמות המוחלטת מהצד הסופר ילדותי שלי פשוט לא מעניינים אותו. הוא מקבל אותי ככה כמו שאני. ילדותית ומעצבנת. הוא כותב לי ואני נרטבת. את כל הדברים שאני לא מספרת אני מספיגה בכתב.

אתמול גמרתי פעמיים לבד. כמו שהוא לימד אותי. כשהוא כותב לי שאני הילדה שלו ולא יעזור לי אני כבר רטובה. המילים שלו. לקחתי את הויברטור וחשבתי עליו. על האצבעות שלו, על העיניים שלו מסתכלות עליי. הפעלתי על העוצמה הכי חזקה ופשוט הרגשתי אותו מזיין אותי. וגמרתי פעמיים, כמעט כמו בפעם שהוא אונן אותי.  

הוא לא נרדם כל הלילה. אני לא נרדמת כבר שבוע, העציצים שלי מתים באורח פלא והנשמה שלי כבויה. 

כשזה פרידה💔

בבוקר יום הולדת!🥳😍

כמה שאני אוהבת🧚‍♀️

לפתע היא נכחה, אחרי המון זמן שלא הייתה. ילדה קטנה ומפוחדת עומדת שם מולך, מעניקה ומתמסרת אחרי שנים שלא נתנה. בעיניה היא מאירה את הפחדים הגדולים ביותר שלה, למולך.
ילדה-אישה, החיים טובים אליה.
זו רק הנפש שלה שפצועה.
ילדה קטנה שעוד מאמינה בפיות, מלאכים ואגדות. אחת קטנה שמתערסלת בחיבוק גדול וצוללת בעולמה. נספגת.
אישה-ילדה עמוקים הם מצולותיה, חרוטים על מסילות ליבה.
אתה מלטף אותה ומרגיש את הצלקות, אתה מחזיק אותה חזק שלא תברח לך, והיא נעלמת בתוכך.
🖤

כשאני חרמנית רצחח ואני מתחילה לאונן, ואז אני נזכרת בו ומה הוא היה מעדיף.  שאמשיך או שאתאפק.  ואני אשכרה מפסיקה ושואלת אותו. אני בעצמי, מעצמי.

תחילתה של הבנה, 

התחלה של שייכות,

תחילתו של קשר...🖤

שומעת?
כל פעם שיכאב לך את תיזכרי בי. על כל שריטה וחריטה אני חותם את שמי.
שכחת?
פעם נשבעתי להיות חלק ממך.
את כאן?

אני לא הולך לשום מקום.

והשדים שלך.שבאו לבקר, מה עכשיו את אומרת להם? האם את סופגת אותם בחושך או מנצחת אותם באור?
השתנית לי.

פעם היית שייכת לי.

שמעת?
אף אחד לא יאהב אותך כמוני. אף אחד בעולם הזה.
ילדה.