פירוק והרכבה

התמסרות 

התעוררתי מוקדם ממש. הגוף שלי כואב מאימון של שעתיים רצופות אתמול וסקס פרוע. אני שונאת להתעורר ככה שהכל גמור אצלי, גם הנשמה. הוא עוד ישן ואני נאבקת בעצמי, הגוף רוצה לישון והעיניים שלי פתוחות לרווחה. 

באיזה מקום אתמול החלטתי שזה בסדר לשבור אותי פיזית ורגשית. באילו מקומות אני מאפשרת למוח שלי להפסיק לקדוח ולהתחבר לכאב ולתת לו להשתלט על הגוף שלי. באילו מקומות הערפל כל כך גדול וסמיך שאני עצמי מבולבלת מעוצמת המסך השחור.  

איך הכאב בגוף יודע להחליף את הכאב בנשמה, או שמא אנחנו בנויים מראש להתמודד עם כאב אחד בכל פעם?

ידיים חזקות הן ידיים שיודעות להחזיק אותי. לאפשר לי את המרחב שלי לכאוב. לאפשר לגוף שלי לספוג את הכאב בשבילי ובשבילך. לדעת איפה אפשר ללחוץ רק עוד קצת. איפה אתה מגביר את העוצמה ואיפה אתה מחליש. המילים שאתה אומר לי, לבנות או להרוס מהיסוד. לצעוק,  לבכות, לכאוב עד שכבר לא יכולה יותר. לטוס שם באופוריה איפה שכבר לא כואב, ואז לגמור בעונג.

כשזה ביחד בגוף ובנשמה.

בעיניי זה לא פחות מלנצח על תזמורת.

צפייה ב-'The Sundays - Wild Horses' ב-YouTube

איפה עובר הגבול בין הוירטואלי למציאות והאם אנחנו יכולים לצפות לאנונימיות מלאה?

האם זה לגיטימי להתכתב עם מישהי/ו פלוני בכלוב ואחר כך לחפש את שמו בפייסבוק וככה "להיתקל בו במקרה", לשלוח לו הודעה ש"נתקלת בו במקרה עאלק" ולהמשיך לפנות אלייך אחרי שחשף את זהותך, כשאת לא חשפת שום פרט לשמך הפרטי ותמונה? 

האם.זה לגיטימי לאישה לשדר שאיננה מעוניינת, תוך כדי התנהגות ברורה ובהתעלמות מוחלטת מהצד השני ולצפות שיניחו לה? האם בהתנהגותה בחסימת הצד השני הייתה ברורה או לא?

האם זה לגיטימי להחליט איך, מתי והאם בכלל להיחשף? 

האם זה לגיטימי בעינכם?

שואלת באמת.

"כל בוקר תבדקי שהשמש זרחה גם אצלך..", שבועות שהיא לא זורחת אצלי. ואני בנאדם מאוד שמח מיסודו, אבל השמש ממאנת לעלות. אני חופרת בתוכי כבר ימים ארוכים, והראש שלי מלא במחשבות קיומיות למה, איך, כמה ובעיקר לאן.

הילדה הקטנה הזאת מעצבנת. זו ילדה מפונקת ומעצבן אותי שבגיל כבר נספרו 42 שנים והיא לא רוצה להתבגר. המלחמה הזאת בראש שלי כבר מעייפת. אני יודעת שצריך לעשות איתה שלום. אני יודעת שצריך להיות איתה בטוב. אני יודעת. 

אז לקחתי חצי יום חופש מהברדק בראש שלי. לסדר לי את המחשבות. 

לארגן את הרגשות. 

לשים במגירה עם כותרת ולסגור.

ומצאתי תשובה.

הכל לטובה.  והכל יסתדר. ומה שנשבר אין לי בו עוד צורך כנראה. 

כנראה.

השמש זורחת גם הבוקר.

בוקר נהדר וטוב🌈🍭🧚‍♀️

הרבה זמן לא הייתי. הרבה זמן שהרגשות שלי מרגישים קהים. יש לי פצע ענק באמצע הנשמה וכבר שנים שאני מסתובבת בעולם עם הפצע הזה.

אמא שלי לא אוהבת אותי. אמא שלי אוהבת את כל הילדים שלה, אפילו אלו שעושים לה רע, אבל אותי היא לא אוהבת. איך אמא לא אוהבת את הילדים שלה? זה קשה לעיכול. אולי בלתי אפשרי.

ערב חג פסח יצא במוצ"ש ויום לפניו הייתה השבת הגדול. התפללתי להתחלה חדשה ואני חושבת שמצאתי את התשובה. זה היה כששמעתי מאמא שלי שהיא אדם קר ומחושב.  הצינה שיצאה ממנה הקפיאה את החדר. ולי את המילים והמחשבות.  זה רק היום כשאני חושבת על זה שאני מבינה שהיא התכוונה רק אליי. זה פוגע נכון, אבל זה גם שיחרר אותי. שנייה להבין שאני לא משוגעת. שאני מרגישה שהיא לא אוהבת אותי וזאת האמת. עם זה להתמודד עכשיו.

אני מאחלת לעצמי לשכוח ממנה.

אני מאחלת לעצמי שיפסיק לכאוב. 

תפסיקו להביא ילדים אם אתם לא מתכוונים לאהוב אותם ולדאוג להם. 

ככה נשברות נשמות. 

🖤

אוהבת עקבים👠💄💋

בוקר טוב🧚‍♀️

כשאני גם חרמנית וגם בסטלה וגם לבד

אני נוגעת בעצמי.

אולי אני אשמיד את הפוסט כשאתפכח 😂😂😂

😈

שמחת תורה שמח🍭

אני

חוסמת