ייתכן שהגיע הזמן לומר שלום
ואולי עוד קיץ אנחנו ניפגש...
על מי אני עובדת?
לעולם לא אדע מי היית
לא אדע מה שמך האמיתי
תישאר צללית אפלה, שאולי רק הזיתי
בליל אביב קר
והנה הדמעות שוב עולות
כשאני יודעת ששוב עליי להיפרד
עוד לפני שנחה עליי ההבנה
שזה דבר נחוץ, עם כמה שהוא כואב
המון שאלות ותהיות
דברים שארצה להטיח בפניך
אך לא אעשה זאת,
אני יודעת שרק תגונן על עצמך.
כמו בשביל מה התחלת את כל זה?
ובשביל מה טיפחת תקוות שווא?
ומה הייתי בשבילך?
רק משחק, של כאן ועכשיו?
בסך הכול משהו להשתעשע בו
כשהעולם עמד מלכת?
ועכשיו כשהכדור ממשיך לנוע,
אתה זורק, ורוצה ללכת?
אתה יודע,
לא אוכל לומר לך עוד דבר אחרי שאסיים
לא נותרו בי עוד מילים.
רק אשב בפינה, שרועה על קיר,
אתעסק בלאחות רגשות מדממים
אנסה לדמיין חלומות נעימים יותר, חמימים
כשהמשחקים כבר עולים על כל דמיון
וחורגים את גבולות ההיגיון
החוקים מאבדים ממשמעותם
ואני איתם,
נסחפת אל ריקנות התהום.
תהום שאם תביט בה מספיק זמן
בסוף היא תביט אליך בחזרה
ואני כבר לא אהיה שם
ואולי מעולם לא הייתי.