Story Goes To Hollywood

שבוע טוב 🍑😉

אני יכולה לטייל על אלפי גבעות והרים

בין הנתיבים והשבילים הכי יפים ומיוחדים

אבל אם מצאתי פינה שקטה אחת וטובה

מיוחדת ושונה

אני מעדיפה להישאר.

זה ערב שישי, כמו תמיד לבד

וזה בסדר, הלבד שלי הוא שלי

לא קשור אליך.

אני מקווה שנתראה שוב

אני נלחמת על הקשר הזה כמו שלא עשיתי אף פעם

איכשהו, אני מאמינה בך ולך

עד שתוכיח לי אחרת

בינתיים לא ויתרת.

אני רוצה לשתות איתך יין, 

לראות סרט,

להיכנס מתחת למיטה

ולשכוח מהכול.

התבגרתי בשנה אחת

כמו שלא הייתי מתבגרת חיים שלמים

העדפתי את העומק מאשר את הרוחב

רציתי להכיר מישהו באמת

מבפנים.

אמנם לא נפגשנו הרבה זמן

אבל אני מבינה את כורח הנסיבות.

אני מתמודדת עם חרדת נטישה

פוסט-טראומות

המון שינויים בחיים שלי

ועל אף כל מה שעברתי מצליחה יום יום

להאמין באהבה

ולדעת ששום דבר לא בא בקלות

וזה נהדר.

בתמונה: קמומיל (בבונג).

המוח שלי כבר די עייף אז כמה שטויות.. D:

- איך אני מתרגשת לשנ"צ הקרב ובא.

- היה ממש כיף עכשיו לפספס מחלף קריטי ולעשות סיבוב כפול. 

- פסח זה באמת החג הכי שנוא עליי.

- #פרילנסריותנהנותיותרבוודאות.

Start working.

:)

סופששש קדימההה 

"מה יש לך שם בפנים?" הילדה הקטנה הצביעה בסקרנות על השרשרת שלי.

הבטתי בתליון שענדתי - לב קטן עם האות S חרוטה עליו, על שרשרת ארוכה שמגיעה עד לבטן שלי.

"הו.. זה סודי.. אני לא יכולה לומר.." אמרתי בחיוך.

"נו…" היא התעקשה, מחייכת. "מה יש שם?"

"חרוט שם ציור של אהוב ליבי," עניתי.

"אני יכולה לראות?"

"לא," חייכתי. "זה סודי. אף אחד לא יכול לראות".

היא שתקה רגע, ואז שאלה, "את נשואה?"

"לא."

בכלל לא, חשבתי. 

:]

התגעגעתי לשאלות, התנהגויות ואמרות של ילדים בכיתות א'. עוד אין ציניות. יש תמימות מקסימה כזאת. היה רגע שילד שאל אותי משהו מצחיק או תמים ממש, ועניתי לו בציניות. ראיתי איך הוא פתאום חשב על מה שאמרתי והיה שקט. ממש הצטערתי שעשיתי את זה ואז ניסיתי לומר משהו אחר. הם לומדים מהמבוגרים איך להגיב ואני האחרונה שרוצה ללמד אותם דבר כזה.

ישבתי על הדשא והגיעו לשבת איתי עוד 3 ילדות מקסימות. "אני השנה כבר לא אהיה בארץ. אני והמשפחה שלי נוסעים לאיטליה, ואם לא יהיה לנו טוב אנחנו נחזור. אבל אם יהיה טוב, אז לא". הצטערתי לשמוע את זה.

פעם הייתי מביאה למי שממש אהבתי בטיול את אחד הצמידים שלי, שיהיה לה למזכרת. כל פעם כשאני מדריכה טיול כאישה, אני גאה בעצמי. אם לא הייתי בכל אחד מהרגעים האלה, משהו היה אחרת. בוודאות. אין לי ספק שהן צריכות מודלים לדוגמה בכל תחום להרגיש בנוח, כמו שלי הייתה את המורה שלי.

התחלתי לעשות סרטונים כדי שתהיה לי מזכרת מכל האנשים שאני פוגשת כל יום. כל אחד מיוחד ואחר, אבל דומה. היום התחברתי לילדה בשם ירין. היא שאלה מתי מגיעים וישר ראיתי שהטיול די מאתגר אותה. שלחתי להם מפה של המסלול והיא נכנסה לזה והסתכלה. זה היה ממש חמוד. נתתי לה את הסנדלים שלי שתיכנס איתם למים. ראיתי שהיא ככה מהססת לטבול והייתה צריכה חיזוק מהקבוצה כדי לעשות את זה. אז בשלב מסוים אמרתי למחנכת שלה "נכון שאם ירין נכנסת למים את נותנת לה איזה פרס טוב כזה, ציון טוב כזה?". בסוף היא נכנסה וגם עשתה מלחמת מים עם איזה ילדון.

היו כמה ילדים שלימדו אותי מילים ברוסית. ילד שנתתי לו בייגלה ממני, ואחר כך הביא לי גומי. אני מתה על גומי. זוכרים שאמרתי לכם איך אני שמה לב שכשאני נותנת למישהו משהו, הוא רוצה להחזיר לי? בול.

נפתחתי עם הרכזת הפדגוגית ודיברנו על דברים ממש מעניינים, שם במעיין. אפילו הצלחתי להדריך על צמחיית נחלים, קשיים ואתגרים בחיים ומה אנחנו עושים עם זה.

הופתעתי מהקבוצה הזו שהייתה שילוב של כיתות קטנות עם הפרעות רגשיות והתנהגויות. אוטיזם וכל מיני אחרים. הם היו מקסימים. כשחזרנו, והסיעו אותי לרכבת (לא מובן מאליו! ממש נלחמו בשבילי עם הנהג שייקח אותי), הסתכלתי על הילדים ותהיתי מי מהם עצוב לחזור הביתה, כמו שלי תמיד היה קורה בסוף הטיול. מי מהם הולך לישון עצוב, או בוכה כי לא טוב לו. וממש שמחתי שיש להם צוות חינוכי טוב כזה שמחזיק אותם ביום יום. שלפחות בבוקר ובצהריים יהיה להם טוב לפני שהם חוזרים הביתה.

היום התמודדתי עם לקחת קבוצה במסלול שלא הייתי בו הרבה זמן. אני ממש שונאת כשזה קורה, אבל אין ברירה. זה היה מלחיץ, אבל בשלב מסוים שחררתי והיה אחלה. מיכאל המוכשר והאוטיסט (אבל באמת), דאג להפיל אותי למים די מהר, והאמת שזה היה אחלה כי ככה כבר שום דבר לא עניין אותי ושחיתי המון.

לילה טוב 😇

הולך לו בחולצה לבנה עם תיק עבודה גברי של פעם במרכזית? הסטודנט! "הו שלום לך!", אמרתי תוך כדי הליכה וחיוך. "היי, מה שלומך?", הוא אמר בטון חלש. "תהנה בעבודה!", צחקתי והמשכתי בדרכי. שמעתי שהוא התארס. מסכנה הבחורה. באמת. הלוואי שייפול על קקטוס. אבל כזה ⬇️

#קאמלזמתיתשוב?

בעניין אחר, אתמול אמרתי לחתיכי שאני מרגישה שהוא איבד את ההתלהבות לדבר איתי. אנחנו לא מדברים המון כי הוא חולה בדלקת ריאות. גוסס  לטענתו. סטורי טוענת שלא יתמסכן כי הוא חתיכי חזק ואמיץ. ואם הוא היה לידה היא הייתה מכינה לו מרק בעירום וגם מגישה לו את זה עד למיטה. שינוח.

:)

יום מקסים..

היום סטורי נוסעת למעיין😇🫠💦

נ.ב - יש לי רכב!!! FINALLY 

בגלל שרוב האנשים לא ייראו את הגאוניות שלך.

----

תנו לי לספר לכם כמה דברים גאוניים שעשיתי לאחרונה, לעניות דעתי.

1. אני גרה כבר חודשיים אצל חברה בחינם. 

לא בדיוק בחינם כי אני מנקה, מסדרת ולוקחת את הכלבים ל2-3 טיולים ביום. גם קונה מלא דברים לה, לי, לבית ולכלבים. אין מה לעשות אני קניינית רכש מעולה וזה מעבר לשליטתי. זה גם קצת המצפון 😅

2. עברתי לגור שעה וחצי מההורים. זה משמעותי.

3. עברתי לכאן בלי עבודה ולאט לאט הבנתי ועודני מבינה מה אני רוצה לעשות באזור הזה.

---

הדיגיטליות הופכת את כל העולם שלנו לשונה מאוד ממה שהיה פעם. בעיקר בגלל האפשרויות.

היום את.ה יכול.ה לקחת את המחשב שלך ולעבוד מכל מקום. אין משמעות יותר למיקום גיאוגרפי באמת.

אלה דברים שלא קרו מעולם בהיסטוריה, ועל כן מדובר במהפכה שהתחילה אי שם בשנות ה90 ומתפרצת כרגע. היא משנה הכול - איך אנחנו מתקשרים, אוהבים, עובדים, חיים, מתים. 

יש 2 עולמות מקבילים וכיום מהווים הפכים. המרחב הממשי, עם חוקים וסדר יחסיים. והעולם הדיגיטלי, הוא רחב והוא אינסופי ואין בו גבולות. ילד יכול להרוויח מיליונים, הידע אינסופי וחשוף לכל מי שמבקש למצוא אותו. 

אז מה המשמעות של בית הספר במצב כזה? של המרחב הציבורי? של מקום העבודה? אם הרוב קורה מול מחשבים. דברים משתנים ואנחנו שמים לב שמשהו מוזר קורה, אבל לא בטוחים כמה. 

האם לפני שנתיים השתמשתם בווטסאפ כמו היום? הווטסאפ הפך להיות הכלי הכי שימושי בתקשורת עם משפחה, חברים ובכל מה שקשור לעבודה. 

אז אם אני סטוריז הצעירה, מצליחה כבר לחיות 3 חודשים כמעט ללא עבודה, עם 3 כרטיסי אשראי ומעט ידע וביטחון, אז משהו השתנה בי.  הרי לפני שנה, במצבים כאלה הייתי מתאבססת סביב ההוצאות וההכנסות שלי, ודווקא בתקופות ה"קשות" האלה של חוסר היציבות והתעסוקה, הייתי הולכת מאוד אחורה בחרדה.

אבל הרי מאז שהתחלתי להאמין שיש לי עסק, והיה לי את הזמן לתכנן אותו, אז... משהו השתנה. אני יודעת שלצורך הקמת עסק צריך להפסיד כסף לפני שמרוויחים כסף.

בסוף גם אני סטוריז מהווה חלק מהעולם הקפיטליסטי, אבל מצד שני, אני יכולה לחיות עם זה בשלום כי גם עם כל הסוציאליזם, האדם ידע לקחת את זה לאן שהוא רצה...

אני כבר יודעת ששיווק יתחיל להביא לי לקוחות, שיביאו עוד לקוחות ועוד. אני יודעת שיצאתי ממשבצת העבודה השכירה אל משבצת עצמאית. זה משנה לי את כל היום, השבוע, החיים. אני פרילנסרית. על כל המשתמע מכך. 

זה כבר מרגיש נהדר.

והכי טוב, שאני לא מפחדת בכלל מכסף, מאשראי, מחוסר יציבות. אני כבר מסתכלת על התמונה הגדולה, ולא עסוקה רוב היום בלבקר את עצמי. 

מלהיות עצובה בכל פעם שאני מסתכלת במראה, פתאום כל פעם שאני רואה מראה אני מחייכת ומרימה לעצמי. אלה דברים שלא היו. 

ופתאום יש גברברים וקשרים רציניים, וללמוד לחיות במערכת יחסים. זה לא היה בעבר. רוב הזמן הייתי עסוקה בלהיפגע. לא מאשימה את עצמי. באמת לקחתי דברים ללב כי לא הבנתי שאני צודקת, ואני לא צריכה להסביר לאף אחד למה.

לשים זין על העולם זו אחת הפעולות היותר נפלאות שפגשתי. הדבר האחרון שנשאר לי הוא להשקיע כסף בשיווק פשוט: יום צילום, תוכן, כסף לפרסום. סה טו.

ואולי לקנות כדורים לקשב לריכוז. שיהיה לי קצת קצת קצת תחת לשבת על המחשב. הלוואי.

אני עדיין רוצה ליצור אמנות. אני יודעת שיש לי את הבלוג אבל זה לא מספיק לי. בכלל. 

אני רוצה ספר, אלבום, קליפ וידאו. 

אני רוצה הצגות, כתיבה לעיתון. 

אני רוצה תרבות. 

מה לא הבנתם?!

כוסעמק.

---

רציתי לכתוב עוד אבל הדף קצת מתקצר לי. הסיכום שבוע הזה חשוב לי מאוד בשביל לעבד את כל הדברים שקורים כל הזמן.

1. איה מראה שיפור משמעותי ומדהים ביחס שלה לעצמה ולחיים שלה.

2. אדגר וברי הכלכלבים החמודים מצאו את מקומם וגבולות בחייהם הקצרים.

3. אני התאהבתי באדגר שהוא כנעני בן שנה וחצי ונכון להיום הוא החבר הכי טוב שלי.

4. הצלחתי לדרוש מחתיכי את הדברים שאני צריכה במערכת יחסים ולעבור את זה בשלום. עוד יש על מה לדבר כי אני לא בטוחה אם בלונג ראן זה נכון לי.

5. סגרתי טיולים לשבועיים הקרובים + כל חודש מאי. צריך לראות מה עושים באפריל:)

6. אני מצליחה מיום ליום יותר להירגע עם עצמי והסובבים אותי.

7. הלכתי אתמול למסיבה לגמרי לבד, ועל אף שעשיתי זאת כבר מספר פעמים זה כל פעם מחדש קשה לי, אבל פטפטפתי עם לא מעט אנשים, רקדתי איתם, והיה לי כיף.

8. אולי בקרוב יהיה לי אוטו ואני שמחה.

9. התגברתי על א' לחלוטין.

10. היה לי שבוע מאוד טוב. כנראה. 

11. אבוש בא לעזור לי השבוע פעמיים וזה היה משמח מאוד. ❤️

נ.ב אני צריכה לעשות סיורים בעקבות אמנים/ אמנות/ מוזיקה. Noted.

נ.ב 2 - ברגע שהתפניתי לזה, הצלחתי לשנות את החיים שלי בחודשיים מהקצה אל הקצה. זה היה תהליך עם לומר לעצמי "את בסדר כמו שאת", והמשיך ללעוף על עצמי בכל יום מחדש.

שבוע טובב

---

בסוף התייאשתי והבאתי מחשב. אמנם אני צריכה לישון אבל אולי אני דווקא צריכה לחגוג סוף סוף את התקופה האחרונה? שמתי לב שככל שאני נותנת יותר לאנשים, הם נותנים לי יותר בחזרה. והדברים המוחשיים והפיזים הם הכי מורגשים. בעבר אולי הייתי יותר טיפוס שרגיל לקחת או לקבל. פחות נותן. זה כנראה משהו מהבית, שהיום עובר שינוי כלשהו. האמת שתמיד הייתי כזאת, אבל היום במקום לשים את המשפחה במקום הראשון, אני שמה אותם במקום אחר, יותר בריא ובוגר. הייתי נותנת למשל המון במסגרת העבודה, אבל פחות השקעתי בצורה שהיום אני משקיעה בקשרים החברתיים שלי עם חברים ואנשים מסביב... יכול להיות שבכל התקופה האחרונה, מה שהנפש שלי מבקשת ממני בסך הכול זה לנוח, לשלב רגל על רגל ולהירגע. דבר שכל כך ייחלתי לו בעבר. הלהירגע הזה. כנראה שעברתי יותר מדי בחיים האלה כדי לא לכתוב רגע ולהשמיע קול. נראה לי שהג'וק של המקרה הפרטי שלי, הוא שאני רוצה להפיץ אמנות ולעשות ממנה כסף. ואני מרגישה כזה הכרח להתחיל עכשיו.

שמעו קטע, השם של המשקיע והשם של חתיכי הוא אותו שם. אני חשבתי בזמנו לפני כחודשיים כשהכרתי את חתיכי שזה סימן להתעקש על הקשר הזה איתו. להשקיע ולהתאמץ. מקסימום כשחתיכי יילך המשקיע יהיה כאן בשבילי כמו תמיד 😄 חתיכי הוא מאוד חתיכי מעצם היותו חתיכי, אבל אני לא מספיק מקבלת ממנו יחס ואהבה. הוא כעס עליי השבוע שדרשתי תשובות האם הוא רוצה להיות איתי בקשר רציני כשהוא במיון חולה. יאללה כולה שפעת, תרגיע. חתיכי צריך להבין שסטורי היא סטורי והיא לא תשתנה. מקסימום היא תעשה לך הצגה שהיא משתנה כדי שתרד ממנה. היא רוצה שתבוא ותזיין אותה כבר. אבל אם תמשיך לזיין לה את השכל... אז אתה תיאלץ למצוא לך מישהי אחרת, ובהצלחה לך עם זה :)

העולם הזה יירצה לשנות אותי, לעצב אותי, להשפיע עליי. Well, אני לא מעוניינת. אני אוהבת את עצמי כמו שאני... לא משנה מה - הדבר הכי חשוב של התקופה האחרונה הוא שמצאתי בית. מקום ללכת בו לישון שמחה. מקום שאני יודעת שיש לי בו גבולות, חברה טובה, רהיטים, חפצים, צמחים יפים. מקום משלי. יש לי בית והוא גם המשרד שלי והמקום שבו אני רוצה לעשות סקס, עסקים, אהבה ושנאה. אני יכולה לשנוא כאן, לבכות כאן, לקלל כאן. זה הבית שלי. ואף אחד לא מחליט עליי, רק אני מחליטה עליי. אני מחליטה איך להרגיש ומתי, ממי להיות מופעלת וממי לא. מתי לעצור ומתי להמשיך. ואני לא תלויה בכלום חברים. אני לא חתומה על חוזה, אני לא חייבת כלום לאף אחד (גם אם הייתי חתומה, זה היה דומה). אני למדתי מהרבה טעויות שהיו לי, הרבה התנהגויות לא בריאות שהסבו לי צער רב, בעיקר בגלל שאנשים הריחו שאני מפחדת וניצלו את זה. כל פעם מחדש.

ברגע שכבר לא פחדתי לאבד כלום, הצלחתי להרוויח הכול מחדש. אבל בתנאים שלי. נראה לי שזו התבגרות אמיתית.

ומתי אצלי?? :)

https://www.pornhub.com/view_video.php?viewkey=ph5c37bf5dde0e4

חחחחחחח

תגובות של... "קדימה מתוקה, בואי אלינו, אנחנו נספק אותך יחדיו" בעוד 3..2..1

כשניפגש, אחכה לך על המיטה

במבט מפוחד, וכל כך רוצה

עיניי העצומות יקשיבו לקולות רגליך

מתקרבות אליי

מגע אצבע אחת ילטף את גבי החשוף

נשיפה קטנה 

אין צורך ביותר

כדי להיות שלך.

האצבע תלך לאט לבין שתי רגליי

תיכנס עמוק

תכאיב.

אתה הרי יודע שאני רוצה לשכוח

מי אני, מה אני, מה אהיה

להתנתק לחלוטין 

ואתה, עוזר לי.

להיכנס לדמות שאני רוצה להיות

זו שאני מחביאה עמוק בפנים

אולי פחות מפחדת ממנה,

כמו שיודעת שהיא הרסנית כמו שהיא נפלאה

ורק במיטה היא יוצאת,

ואז אני מכסה אותה שוב

שלא ייראו.

אתה רושם?

והרי לכם חיוך מיליון הדולר של סטורי

כי כשיש תוכנית

וקצת אמונה

דברים מצליחים לקרות :)

Cause it's a bittersweet symphony, that's life

Tryna make ends meet, you're a slave to money then you die

I'll take you down the only road I've ever been down

You know the one that takes you to the places where all the veins meet, yeah

No change, I can change
I can change, I can change
But I'm here in my mold
I am here in my mold
But I'm a million different people
From one day to the next
I can't change my mold
No, no, no, no, no
(Have you ever been down?)

שבת שלוםםם

מתרגשת למסיבמבה שלי

הצעות מעניינות לרעיונות לאאוטפיטים יתקבלו בברכה 😁