לפני חודש. יום שבת, 13 ביוני 2026 בשעה 4:17
תובנה ראשונה: אני זקוקה לחופשה וכמה שיותר מהר.
תובנה שנייה: אין לי כסף לחופשה.
תובנה שלישית: אז מה עדיף שייצא על בתי קפה וקניות?
תובנה רביעית: תכל'ס.
---
אתמול חתיכי היה כאן. הוא בא בחמישי אחרי העבודה ותכננו שיישן אצלי. בגלל שהיה ריב מאוד מוזר ברביעי בערב, הרגשות היו טעונים. שלי, לפחות. נפגשנו בים, אני בדיוק חזרתי מהמרכז, מהעבודה. נכנסתי למים והייתי מוצפת תרתי משמע. אבל בחרתי כן להיפגש איתו, ובאתי בגישה שאני מוכנה לומר סליחה, אבל אני גם מאוד פגועה.
הוא הגיע, חמוד כמו שהוא, וראינו את השקיעה. שכבנו על החול והתחבקנו. הרגשתי טוב איתו, קצת נבוכה להיראות עם בן-זוג בין כל האנשים שהולכים על החוף והטיילת. אני פוגשת המון דברים חדשים וישנים בי בקשר הזה. אחרי הים, הצעתי שנאכל משהו. יש מקום חדש של דגים שרציתי לנסות בעיר, אז נסענו לשם ברכבים נפרדים. ברמזור ראיתי אותו ועשינו את עצמנו מקללים אחד את השני בין המכוניות. זה הצחיק אותי מאוד. נסעתי מלפניו ואחת ל נפנפתי לו לשלום מהרכב. זה היה ממש כיף.
הגענו למקום החמוד והזמנו דגים קטנים מטוגנים, צ'יפס, פיתות קטנות וסלטים קטנים, ובירה. אני שילמתי בלי לשאול אותו. כן כן. הוא העיר לי לפני כמה פעמים שהוא היה שמח שמדי פעם גם אני אשלם. גם על זה בהתחלה נעלבתי, ואז השלמתי. בכל אופן, ישבנו שם ונשנשנו את הדגים. מכוניות עוברות, אנשים. הוא התלהב מהאזור. זה באמת האזור האהוב עליי. נזכרתי בסיורי הגרפיטי והאוכל שרציתי לעשות שם פעם.
העליתי את מה שקרה ביננו בצורה די טובה. פתחתי קודם כל בהתנצלות, אם הוא נפגע ממני. אמרתי לו שאני מבינה שהוא באמת נפגע ולכן אני אתנצל, למרות שלא הייתה לי שום כוונה לפגוע. הוא העריך את זה, ואמר שגם הוא מתנצל שהדברים יצאו לו ככה. זיהיתי שיש לו באמת דפוס להגיד מה מפריע לו רק כשהכול מתפוצץ. וזה בא בגלים. אבל לקחתי את עצת החברה מהעבודה לא להיתקע, להקליל ולהתקדם הלאה. וכך עשיתי, וכך היה. גם גור חתול קטן קפץ לבקר אותנו שם והאווירה הייתה נחמדה.
למרות כל זאת, אני לא הרגשתי הכי בטוחה אם להזמין אותו הביתה. אבל, זה היה חלק מלהקליל ולא להיתקע על ריבים. הוא הגיע אליי ובילינו את הלילה והבוקר יחד. בצהריים נסעתי לטיפול, והוא נשאר לעשות כמה שיחות של פרויקטים אישיים שלו. כשחזרתי הוא סיים פחות או יותר באותו הזמן והיינו יחד גם אחר הצהריים. ראינו סרט על הספה, הוא נרדם (אלא מה). זה היה חמוד ולא הפריע לי במיוחד. ניצלתי את השקט להכין לנו פיצה ביתית. כשסיימתי עם הבצק וההכנה, הוא התעורר ותפעלתי אותו להכניס את הפיצות יחד איתי, שירגיש יעיל :)
אכלנו לנו בכיף, ואז שאלתי את עצמי אם הוא כן נשאר בסוף לעוד לילה או לא. הוא רצה ללכת כי קבע לשחק עם חברים מרחוק. אני הרגשתי קצת געגועים ועצבות ואמרתי שבא לי שהוא יישאר עוד קצת. נכנסנו למיטה קצת, וכמובן איך לא, שכבנו שוב. בפעם הרביעית ב24 השעות האחרונות. חחח
אחר כך קצת נהיה מאוחר, והלכנו לישון בסביבות רבע ל2. בשעה 2 בלילה הוא הרגיש שהוא לא נושם כל כך טוב. הוא אלרגי לאבק וכנראה שהמזגן בחדר השינה עשה לו קצת לא טוב. למרות שלילה קודם ישנו כל הלילה איתו. אני נוטה לחשוב שזה קצת היה פסיכולוגי, שאולי הוא הלך כי זה הרגיש לו טו-מאץ' והוא רצה את הבית. אני לא לוקחת את זה אישית, למרות שהיה קצת לא נעים לחוות את זה ב2 בלילה. הרגשתי גם קצת רע בקטע של הדירה לא מספיק נקייה, באמת לא היה לי זמן לנקות השבוע. מעין תחושת אשמה ונחיתות כזו.
ראיתי עוד קצת מהסרט שלא השלמנו אחרי שהוא הלך, והתחלתי להירדם על עצמי. נכנסתי למיטה ולמזלי די מהר נרדמתי. קמתי בבוקר והמיטה הרגישה ריקה מתמיד. קצת ירידת מתח. לאחרונה על הבוקר אני מרגישה חרדה. על החיפוש עבודה, על הדירה, על הדוח השנתי. אז אחרי שחלפו לי כמה מחשבות בנושא, הבנתי שאני לא הולכת לישון בקרוב, והתחלתי לכתוב.
אימל'ה הבצק.
שבת שלום ☀️
