לפני 5 שנים. יום חמישי, 17 בספטמבר 2020 בשעה 17:37
למעלה בשמיים,
יש לי עפיפון שחור
הצמדתי לו את הלב שלי
בתקווה שזה יעזור
אולי אם ירחק, זה פחות יכאב.
אבל ידי אוחזת בעפיפון חזק
ואיני יכולה לשחרר אותו
וכל עוד אחיזתי בו נמשכת
אני כואבת ונכאבת.
ורציתי לשחרר את העפיפון
לחלל הכחול
וגם להיפרד מהלב
הקטן והאיום.
אבל היא באה אליי מדי פעם
נגלית במראה
אצבע גדולה ומאשימה
יש בה גם רחמים
והיא מתירה לי להזיל דמעה
היא מספרת לי שהכאב שלי מתחיל מבפנים
ומותר לבכות, לאנשים כמוני, חלשים
היא אומרת שאני תמיד מתחילה
דברים שלא אגמור
וגם להרחיק את הלב שלי למעלה
לא יעזור
אז רדפתי אחרי העפיפון
וניסיתי למשוך אותו אלי
רציתי להחזיר את הלב למקום
גם אם זה יהיה יותר מדי.
אבל המרדף לעולם לא נפסק
הוא כל פעם רק מתחדש
ואני לא חוזרת לקדמותי
לא מצליחה להתאושש
שרויה במעגל אימים
שאין לו סוף, אמצע או התחלה
ובסיפור הזה,
אני הרופא, התרופה,
אבל גם המחלה.