יש לי שתי חברות שהן כמו אחיות שלי, לפעמים יותר. הן מכירות פינות חשוכות שאני לא נוטה לחשוף כלפי רוב האנשים.
ואותן חברות, כבר לא מתאמצות לזכור יותר מדי פרטים על הגברים שאני פוגשת. מצד אחד זה מצחיק, ואולי עצוב.
השנה האחרונה התמקדה בלשכוח את השיברון לב בסקס, והרבה. לטעום מהכול.
והשנה הבאה תתמקד בדברים שהם לטווח יותר ארוך, קבועים. פשוט כי החלטתי.
בשנה הבאה אני גם אפסיק לרדוף אחרי מי שלא ראוי לי. אני אעריך את עצמי יותר.
החודש האחרון היה החודש ה"יבש" ביותר בשנה האחרונה. לא ראיתי אף אחד ולא רציתי.
ולא שלא רציתי לרצות, זה פשוט לא היה בתוכי.
החשק המיני שלי הוא כמו הר געש פועם, רותח וכל הזמן שואף להתפרץ.
אבל זה היה כאילו אלוהים לקח חופן של חול וכיסה אותו. ונותרתי עמומה וחסרת רגשות.
ואם זה לא מספיק, הרגשתי לא יפה ולא מושכת.
ומצד שני, זה היה מרענן פתאום לא להיות במרדף האינסופי הזה, שבויה לעצמי.
עכשיו החשק חזר, ובאופן טבעי גם החשק לכתוב. אבל אני יודעת שאחרי הרגיעה הקטנה, אני מפוכחת יותר.
ואני מתחילה לסלק אנשים, ובעיקר גברים שלא תורמים לי ולחיים שלי. ושרוב הזמן שרוי לי עצב בפרצוף בגללם.
מתוך החלטה.
ומי שמכיר אותי יודע שברגע שהחלטתי, זה נגמר.
שבת שלום