Story Goes To Hollywood

אתה מבין ידידי,

אני זקוקה לגבולות.

בלעדיהם אטבע לאיבוד

בים המחשבות.

היצר המסוכן שחי בקרבי,

מנסה בהתמדה,

יום אחר יום,

לשרוף את מה שעוד נותר בי,

כל טיפת רוך ותום.

אך למדתי מאז, שילדה כמוני,

בסך הכול צריכה לפקוח עיניים

ולהיזהר יותר

ממפלצות עם שיניים.

אתה מבין ידידי,

אני צמאה לגבולות.

אולי הם יהיו לי מסגרת בטוחה,

לנוע קדימה ואחורה איתך.

למטה, למעלה ובשאר התנוחות,

בלי הפחדים, הבושה והחששות.

ולא,

איני יודעת עדיין,

אם תוכל להתקיים בגבולות הארץ שלי.

בעיקר כי איני יודעת למי היא שייכת

ולמי לתת דין על כל מה שכבר נעשה לי.

אך עצם הספק המקנן בתוכי,

מזהיר על חריגה אפשרית ותהומית,

שבלתת לך - 

לדעת אותי.

ואכן, הטעות חוזרת על עצמה,

פעם אחר פעם,

כמו מנסה לומר שהיא אינה טעות,

אז מה הטעם?

לנסות כל פעם מחדש,

אם השמש לעולם לא תשנה מסלולה.

לילה טוב ורגוע