לפני 4 שנים. יום שני, 30 באוגוסט 2021 בשעה 21:19
יש רגעים כאלה שאני מאבדת את הצפון שלי.
נמשך לי השטיח מתחת לרגליים,
ואני כבר מוכנה לנפילה.
עוד לא הגעתי לקרקע,
ומתחילות לרדת להן הדמעות.
אז אני מנסה לעצור אותן חזק. מחכה לבכות, לבד.
ואז זה מגיע,
למה, איך, מתי וכמה.
ואיפה אני עכשיו? מחשבות כאלה,
שאין להן מטרה או ערך, מלבד הטורדניות שבתוכן.
ועל אף שאני מאבדת את הצפון, אני יודעת שאשוב אליו בקרוב. וגם אם הוא לא נראה כעת באופק, זה רק כי הבניינים מסתירים לי את הכוכב שלו.
אבל לפחות אני יודעת שהוא תמיד שם.
לילה טוב⭐