היום בבוקר שיחקתי קצת עם הצללים במצלמה.
קרן שמש מוקדמת חדרה לחלון חדר השינה והאירה את הפנים שלי באופן שחצה אותי לשני חלקים.
וזה מזכיר לי שבשיחה עם מישהו במהלך היום, יצא לי לומר שאני אדם אמביוולנטי, ואני תוהה האם זה באמת נכון.
מצד אחד, אני אוהבת שגרה, יציבות ורוגע, אך מצד שני חיה לעיתים חיי סערה, להט ותשוקה שורפת. אני צריכה את שני העולמות באותה מידה, אך מתקשה לאזן ביניהם.
כמו סירה מתנדנדת ועקשנית, אני מנסה לשמור על איזון תחת ים סוער וכנגד רוח חזקה. מתנגדת לגלים המבקשים להטביע אותי עמוק. עם זאת, אני צריכה את המאבק, הקושי, האתגר והאדרנלין שאני מפיקה מכל אלו. לפעמים התחושה היא שזו המהות שלי.
אני מאמינה שסירה לא נועדה לעגון בחוף מבטחים בשלווה, ולא לשם כך היא נוצרה. אבל, גם המצולות העמוקים לא יהיו לה בית.
החלומות שלי לאחרונה רווים ברגשות ואני מתעוררת באפיסת כוחות. כשאני לאט חוזרת למודעות ונזכרת ברגעים קטנים מתוך החלומות, אני נזכרת בך.
בימים כאלה של עומס אדיר מכל הבחינות, לחץ, ציפייה ודאגה, אני מבקשת בלחש לשמור על איזון. ולנסות, רק לנסות, לנוח.
לילה טוב!