אני עצבנית, אבל יעבור לי. בסוף זה עובר, וגם ככה זה חוזר. מרגישה מאוד אמוציונלית על כל מה שקורה, אבל מנסה לסגל לעצמי שפה חדשה.
יוצאת לדרך חדשה. חיפוש אחר משהו טוב יותר. קודם כל, מבינה שאני צריכה להתמקד רק בקשרים רציניים. לכן מחקתי הרבה מספרים. סיימתי קשרים רופפים ולא מעניינים. ניקיתי את הווטסאפ, מחקתי את הטלגרם. וחסמתי איש אחד מכאן שזו היה טיפשות להיכנס מלכתחילה לאינטראקציה איתו. ועכשיו אעבוד על עצמי. אשקיע מחשבה, יצירה וזמן איכות.
חוזרת לקרירות, לרציונליות ולהגיון - שאני טובה בו. שאני מצליחה להבין אותו לאורך זמן. כי הרגש אין לי בו כרגע תועלת מלבד סבל לא-נחוץ שהוא מעניק לי. מלבד זה שאני צריכה זמן מסוים לחשוב עליו, להבין את המקור שלו ולטפל נקודתית בבעיה שעולה מתוכו. הרגלים קשה לי לשנות, אבל דפוסים חדשים הרבה יותר קל לי לסגל. אני מאמינה שאני אצליח ועובדה שיש תוצאות.
סוף סוף עברו לי תופעות הלוואי של החיסון השלישי (חוויה "רוחנית" שלא ציפיתי לה) ועכשיו אני חוזרת למוטב. ולא עוד "שיחות נפש" עם גברים רנדומליים. לא עוד ציפיות מוגזמות. נמאס לי.
מתחילה לראות את הדברים כמו שהם.
ואם הם אינם, הם אינם.
אני בסדר.
*היה כאן בתמונה גם חיוך.
"ואיזה יופי של יום יש מעבר לקשת.
ממה בדיוק את כל כך מטושטשת?
מגזין אופנה והכל באותה השיטה,
עוד כמה שעות את חוזרת הביתה.
(...)
יותר טוב כלום מכמעט."