בלילה האחרון שם פנטזתי עליך.
לא עלית לי ראשון במחשבות. כלומר, כנראה שכן. אבל ניסיתי להתנתק ממך ולחשוב על משהו אחר. גם ההוא היה שם, ומהר מאוד הכחדתי אותו.
דמיינתי את המדריך מסתכל עליי מפינת החדר. צופה בי בעיניים חודרות. מביט בי, איך אני מחדירה את הויברטור בין הסדינים של מיטת מלון הפאר הפלצני. אפילו בשביל אירופה.
הוא נוצרי, אז היה שם אפילו משהו קינקי דתי. דמיינתי אותו צועק שארכב עליו, כמו זונה יהודייה טובה. (משהו שאתה עשית. בערך).
אבל לא גמרתי מזה.
ואז נזכרתי בך שוב. ומה דמיינתי?
שאנחנו נפגשים אחרי חודשיים. שאתה שואל אותי אם התגעגעתי אליך ואני מהנהנת. שאתה תופס לי את הראש, מלמטה, מהסנטר. ומסתכל לי עמוק בעיניים.
כנראה שאחר כך דמיינתי קצת מהזכרונות שיש לי. קצת מהתמונות שנצרבו. מהתחושות, שהגוף שלי עוד זוכר.
מזה גמרתי.
...
למרות הכול, זה בסך הכול משחק, אז כדאי שאפתח אסטרטגיה חדשה.
אני הרי הכי אוהבת לנצח.
אבל יש משחקים, שאחרי שניצחתי בהם, לא הייתה תחושת סיפוק, אלא ריקנות. אלה משחקים שהייתי מעדיפה לא לשחק שוב.
מלא זמן לא שמעתי את השיר הזה. משום מה, מרגיש מאוד נכון.
לילה טוב!