אחרי כמעט 3 חודשים נפגשתי היום עם חברה קרובה ללבי.
הכרנו בלימודים בשנה שעברה. השנה היא עזבה למוסד לימודים אחר. התחלה חדשה וטובה בשבילה.
החברות ביננו קרתה ממש במקרה, והמשיכה כי מצאנו שפה משותפת ונקודות משיקות. שאפתנות, אכפתיות, לב טוב.
אני בוחרת את החברות שלי בקפידה. הן כמו משפחה בשבילי ולעיתים הרבה יותר. ואני מוכנה להיות עם 2-3 חברות, אבל כאלה אמיתיות. שאני יכולה לסמוך עליהן בעיניים עצומות והן עליי.
אחד הדברים המשמעותיים המשותפים לשתינו היא הגישה בה אנחנו מאמינות. אנחנו נבסס את ההצלחות שלנו בחיים רק על דבר אחד - הכישורים האישיים שלנו ופיתוח שלהם.
אנחנו לא נסתמך לא על כסף, לא על גבר, לא על מעמד.
לשתינו יש רקע משפחתי מורכב. משפחה שלא מקדמת, אלא מעכבת. קנאה, פחדים של אחרים, עוגמת נפש שהם עלולים להסב לנו.
אבל כמוה, גם אצלי - הלימודים, ההצלחה, השאפתנות - כל אלה הם הבריחה מזה.
כל אלה הם תיעול הקושי בחיים אל מקום טוב. ורק הגישה שלנו תביא אותנו רחוק בחיים.
אני אוהבת אותך המון ותודה לך על מה שאת.
מבטיחה לשמור עלייך.
אני ❤