לפני 4 שנים. יום ראשון, 20 במרץ 2022 בשעה 17:33
שוב לא אראה את זיו פנייך.
איך לא אגע לך בשדיים.
לאן, לאן, לאן, לאן?
לאן את הולכת?
אני זוכרת אותך יושב על המיטה. אני אורזת את התיק בפעם האחרונה. ההורים שלך בחדר ליד. אמא שלך עוד חשבה שנאכל ארוחת ערב יחד.
"הבאתי לך משהו", אמרתי והוצאתי מצפן. חרטתי עליו את השמות שלנו, לזכר התקופה שבה איבדתי איתך כל יום מחדש את הצפון.
כזאת הייתי, מספיק טיפשה לרצות לא לשכוח את זה שאף פעם לא רצה לזכור.
רק התמונות האלו, שצילמת אותי על המיטה שלך, מחוייכת, עיוורת מאהבה אליך, רק הן נשארו. הן המזכרת שלי לתקופה שנראית כל כך רחוקה. והן הלקח שלי, לכמה האהבה יכולה להיות יפה, אבל מסוכנת.
לילה טוב:)