בשבילך להכיר אותי זה להריח פרח חדש.
בשבילי להכיר אותך זה ללמוד מה המקור של הצמח, מאיפה הוא מגיע בעולם. ומה יותר חשוב לו, אור או שמש? ותחת אילו תנאים הוא לא יכול לחיות?
בשבילך זה להתמוגג מהיופי של עלי הכותרת שלי. בשבילי זה להסיר את כל הקוצים החדים, עד שמגיעים לעלים היפים.
בשבילך זה לטעום מהצוף המתוק שלי. בשבילי זה לשכוח מכל הידיים שפגשתי, שניסו לקטוף אותי.
אז בשבילך להכיר אותי, זה עוד פרח לאוסף שלך. ובשבילי זה כנראה, עוד זיכרון מר-מתוק, עצוב, שרק יגרום לי לרצות להצמיח עוד קוץ, ולהעלים עוד עלה כותרת.
ובימים של חסד, השמש תצא ואני אפרח. אמתח את כל עלי הכותרת שלי, בלי חשש פן אקטף או אמעך. ואתה אולי תעבור שם, תתבונן לרגע, ותבין ששווה להישאר. ואני אדע שאתה ראוי לזה, לפני שאני נותנת לך את כולי.
---
השנה ט"ו באב מורגש לי מעט במקום של חוסר. ומצד שני, מרגישה מאוד מלאה בנושאים שמעסיקים אותי וחלומות להגשים. התקדמות בחיים. ותוהה, אם המקום הזה של זוגיות צריך דחיפה. או שזה פשוט לא הזמן. מצד אחד, מאמינה שכדי שיגדלו פרחים כדאי לזרוק זרעים במקומות הנכונים, ומצד שני, צריך אור ומים כדי שזה יקרה, ואיזשהו קסם, בדוגמת סבלנות וזמן.
וזה כל מה שאני צריכה.