התעוררתי הבוקר בערפול של שבת. ניסיתי למשוך את השינה עוד ועוד. סוג של התעוררות מהולה בחלומות. אחת המחשבות שעלו לי שם, היא לפתוח בית קפה. עלו לי כמה מחשבות תכנוניות. מצחיקה שכמותי.
קמתי וכל הגוף כאב לי. ממש. אתמול הייתי בiJump עם האחיינים וקיפצתי שם כמו קנגורו בן 8 חודשים. אז פתחתי כמה סרטוני מתיחות וזה עשה פלאים לגוף. כן, אפשר כבר לקרוא לי סבתא סטורי.
הלכתי להתקלח, מקלחת חמה וטובה. יצאתי והתלבשתי. כבר כמה שבועות שאני חומדת על פנקייק בשבת, והנה, סוף סוף פתחתי את המתכון של חן במטבח והפנקייקים יצאו וואווו.
בזמן שאני שוטפת כלים עולות לי כל המחשבות והפחדים והחרדות מהדברים שקרו השבוע, שיקרו השבוע, ואלה שעוד לא קרו. הבאתי את הרמקול והמוזיקה ממסכת קצת את הבלאגן בראש.
התיישבתי לאכול את הפנקייקים ובדיוק היה את we are the champions של queen. סיטואציה קורעת להתענג על הפנקייקים ולשמוע את השיר הזה.
דרך אגב,
היה גם נוטלה.
שבת שלום:)