אחרי שחיכינו חצי שעה מחוץ למסיבה, סוף סוף קיבלנו אישור להיכנס. יש אלכוהול חינם, ביסלי וגומי על שולחן מעץ. מסיבת סטודנטים קלאסית.
הגעתי עם השכן (כן, ההוא) והשותף של השכן. שהוא בחור נחמד, בעיקר בשניות יקרות שהוא נותן להשחיל מילה בין הדברים. לבשתי חולצה חדשה ויקרה וחצאית שחורה קטנה. איפור, שלאחרונה אני מרגישה מאוד אישה כשאני מתיישבת לשים אותו מול המראה. נכנסנו ושרשראות הלדים האירו את המקום שעוד לא מולא על ידי אנשים רבים. הם עוד יגיעו. עברנו למרפסת למרחב ביניים. ושם ראיתי אותו יושב, נשען על הקיר. אוכל נחש גומי ומביט לרצפה. מיד שמתי לב לשיער שלו. השיער שלו שזכור לי כתלתלים קצרים ושופעים הוארך למאחורי האוזניים, והיה נראה דק. הדבר השני, הוא רזה מאוד. תמיד הוא היה רזה, אבל הוא ירד לפחות 10 קילו מאז שראיתי אותו בפעם האחרונה. הסתכלתי עליו ממושכות, לא מאמינה שאני רואה אותו דווקא שם אחרי 3 שנים. וכל פעם המבט שלי ניסה להבחין האם אני מדמיינת, או שזה באמת הוא.
הוא מסתכל עליי בחצי חיוך, שאומר "כן, את לא מדמיינת, זה אני." הלב שלי הלם בחוזקה בחזה, דופק גבוה מאוד. דופק שמואץ רק ברגעים נדירים מאוד כשאני מתרגשת. התיישבתי לידו, המומה. שתיקה כזו. מסיבה מבחוץ, ורק שנינו יודעים שאנחנו לא זרים. שאנחנו הכי לא זרים, שיכולים להיות בין גבר לאישה. ולאורך הערב הוא מתיישב לידי מספר פעמים, ואנחנו מחליפים ביננו חוויות ורגעים. לא באריכות, ולא בקלות. אני מספרת לו לאן התקדמתי בחיים, והוא מספר לי איפה הוא נעצר. אני יודעת עליו כמה דברים, כי החבר שלו עשה לי כמה שיעורי גיטרה בקיץ האחרון. יש ביננו נימוס מסוים. ואני מרגישה מוזר לידו. רצון ללכת ולהישאר בו-זמנית. ריקנות וחוסר עניין, אבל גם אהדה מסוימת.
השכן מגיע אלינו בזמן שאנחנו מדברים. אין לו מושג במי מדובר. "נו סטורי, את באה לרקוד?". "בטח, כבר." אני מחייכת והשכן הולך. "אז זה הטעם שלך?" הוא אומר. "אין תגובה", אני עונה והוא צוחק. אחר כך, ישבתי ליד אחד שעישן ג'וינט. "איזה ריח", אמרתי וחייכתי אליו, והוא הגיש לי אותו לעשן. הייתי במצב רוח טוב, אז גם הג'וינט עשה לי טוב. ואני זוכרת רגע אחד שיש קולות של אנשים צוחקים ומסיבה ומוזיקה. ואני עוצמת את העיניים כי זה צליל כל כך יפה. יש רוגע ואני שם לגמרי.
ובין כל הרוקדים האלה, מי יודע שהיינו מבלים שעות וימים יחד? מי יידע על הפעם הראשונה עם התה בנחל? מי יבחין שהוא הראשון שראה אותי כמו שאני? ואף אחד לא יידע, שהאיש הזר הזה שיושב לידי, היה גם בין הגברים שהיו הכי רעים ופוגעניים כלפיי. שיש דברים שהוא אמר שעד היום אני לא שוכחת, דברים שנצרבו. שכמו שהאדם הזה הסב לי אושר מרוב האהבה שלי אליו, הוא הסב לי גם המון צער ודמעות.
זה אדם שאהבתי כל כך ופגע בי אינספור פעמים. ולא שמרתי לו טינה, או רגש רע. ובהודעה האחרונה שלי אליו כתבתי לו: "אני לא רוצה לשמוע ממך. אל תכתוב לי יותר". וקיוויתי שהוא לא כועס, אלא גאה בי. גאה ושמח שסוף סוף הצלחתי להשתחרר ממנו, כי הוא לא הצליח. זה אדם שאהבתי, רק שהוא גרם לאהבה שלי אליו להימחק כל פעם קצת, כמו מילים בחול שנמחות עם הרוח. אהבה שנמחקה לאט, עד שלא נותר ממנה דבר. קצת כמוהו.
ערב טוב (: