השעון מצלצל 07:45 ואני מתעוררת.
לאחרונה אני מאוד עייפה בבוקר וכמעט תמיד ממשיכה לישון עוד קצת. והבוקר, לא. אמנם כיוונתי את השעון לעוד רבע שעה, אבל לא הצלחתי להירדם.
בזמן שהראש שלי על הכרית, אני פתאום נזכרת בבקרים אחרים. אלו בקרים שהייתי קמה ב6 בבוקר, מתארגנת בזריזות. נוסעת לתחנה המרכזית, ומשם מחליפה קו אוטובוס. מגיעה לתחנה ומשם קו 5 או 5א שהיו יוצאים כל רבע שעה אליו.
כך כבר ב7 בבוקר הייתי מגיעה אליו. בפעמים נדירות, הייתי מגיעה עוד לפני שההורים שלו היו יוצאים לעבודה. ואז הייתי מחכה כמה דק' ומעסיקה את עצמי.
כשהשטח היה נקי, הייתי יורדת במדרגות הבניין, מגיעה לקומה שלו. הוא היה פותח לי את הדלת, ולרוב עומד שם עם חולצת טריקו כחולה בהירה ושיער מתולתל.
הייתי מבלה איתו שעות. לא רק בסקס. ולפעמים אני תוהה על מה היה לנו לדבר כל כך הרבה. היום אני לא מוצאת כמעט אנשים שיש לי על מה לדבר איתם.
זאת הייתה אהבה ראשונה, מתוקה כזאת. תמימה. ולמרות שהגיע אחר כך הרבה כאב, זה התחיל באושר ב6 בבוקר, ושלושה קווי אוטובוס.
בוקר טוב