בשבילי, התקף חרדה מרגיש כמו פסנתר שנפל עליי ברחוב מקומה שישית. אני לא רואה אותו מגיע, הוא נופל עליי בבום. המכה שלו מאוד חזקה והצלילים חדים כשהוא נשבר. התקף חרדה מרגיש לי כמו סכנה ענקית. ומעבר לסכנה, המילה חרדה היא קריטית כאן. החרדה היא קיומית, היא תהומית. זה קורה כשהנקודות הכי רגישות בי מופעלות. כשאני מגלה משהו חדש, שלא חשבתי עליו לפני, שעלול לסכן אותי. משהו שלא צפיתי מראש. וזה מה שקרה לי עכשיו. הרגשתי שמגדל שלם התרסק. מגדל ענק, התפורר לאלפי חתיכות לגו וקרס אל הים. מגדל של חלומות, ציפיות, מחשבות שהייתי בטוחה שהן נכונות.
זה מרגיש כמו שטיח שנמשך לי מתחת לרגליים ומפיל אותי ברגע. הכול נצבע בצבעי שחור ולבן חזקים. התחושה היא שעשיתי דבר איום ונורא, שאין ממנו דרך חזרה, או שהוא חותך וקובע. אין תחושה של תקווה שניתן לשנות או לשפר את הדברים. הכול הופך להיות קיצוני מאוד, רציני, משמעותי. התחושה היא שאני חייבת להילחם במשהו, או לברוח. ומה עושים כשאת בסך הכול שוכבת במיטה, עם כאב ראש חזק ולא מפסיקה לחשוב?
במהלך האבולוציה שלו, פיתח המין האנושי תגובות של ברח או הילחם. אם סכנת חיים או מוות הייתה מרחפת מעלינו, היינו מחויבים להגיב במיידית ובאופן פיזי לסכנה. לברוח או להילחם. עם זאת, במאות ואלפי השנים האחרונות, המין האנושי כבר לא נדרש להתמודד מול סכנות חיים אמיתיות כבעבר הפרהיסטורי שלנו. אבל, הגוף שלנו והמנגונים הפסיכולוגים והפזיולוגים שלנו, לא הדביקו את קצב השינוי האדיר הזה ונותרו כשהיו. ולכן, מצבים מסוימים שמעוררים בנו חרדה, מכניסים אותנו לסערת רגשות אדירה, המכונה התקף חרדה. על אף שאין סכנה ממשית לקיומנו.
פתאום עשיתי דבר שמעולם לא ידעתי לעשות לפני. דמיינתי את אחת הפגישות האפשריות שהיו יכולות להיות לי עם המטפלת הרגשית שהייתי הולכת אליה עד לפני חצי שנה. לעיתים קרובות, הייתי משתפת אותה בפחדים הגדולים שלי, בחרדות. הייתה בה פשטות מאוד גדולה, כשהיא הייתה אומרת לי "נו ו? אז מה?". זה לא היה ממקום של חוסר אכפתיות כלפי הסיטואציה, אלא מעשה של תחימת הפחדים הגדולים שלי, למסגרת, שבה גם אם הם מתממשים, הכול בר-שינוי, ולא כזה נורא.
1. אז לא התבטאת הפעם כפי שרצית - אז מה? תוכלי לעשות את זה שוב מחר.
2. אז אמרת את האמת שלך ומה שהאמנת בו. יכול להיות שהכעסת אחרים. אז מה? לא פגעת באף אחד באופן אישי, וגם אם כן, תמיד ניתן לבקש סליחה. ובכל זאת, אין להם שום דרך ממשית לפגוע בך, ולא סביר שיעשו זאת.
3. אז התפקיד בעבודה שחשבת שהוא X הסתבר כ-Y. עכשיו יש לך מידע חדש להתייחס אליו. וכמה טוב שנחשפת למידע הזה בזמן, ויש לך מרחב פעולה.
4. ולא, את לא לתמיד תהיי בחיפושי עבודה. את תמצאי משהו בקרוב, מהר משאת חושבת.
5. אז תחווי עוד תקופה של קשר פחות מוצלח עם גבר. אז מה?
כך לאט לאט, הרגעתי את עצמי בראש שלי כשאמרת לעצמי את הדברים האלו. לרגע הרגשתי שאני מצליחה להשתלט על המחשבות, על תחושת החרדה. הרגשתי שאני יודעת להיות החברה הכי טובה שלי עצמי.
בעיקר האתגר הגדול ביותר ברגעים האלה, הוא לעבור את זה בידיעה שזה קורה כרגע. יש סערה, היא מרגישה ככה, אבל היא לא אמיתית. יש רגע שבו צריך להוריד את הראש ולחכות שהיא תעבור. ולסמוך על כך שמחר יהיה בהיר יותר, ודברים ייראו אחרת. וזה הדבר שהכי קשה לעשות, כי זה כל כך מרגיש אמיתי ותהומי. לא סתם הרגשת התקף חרדה - משהו מאוד מסוים, שיש לך יחס מיוחד אליו, עורר בך רגש מפחיד ומאוד חזק.
אמנם רציתי ללכת לישון מוקדם, אבל החלטתי לצאת מהמיטה כשראיתי שזה לא מצליח כרגע. ומאז אני כותבת לעצמי את המחשבות האלו. מנסה לסדר לי את הכאוס שקורה בראש. מנסה,להחזיר לי את השליטה. שטפתי פנים. כאב הראש שהיה לי, ממש באזור המצח והרקות, פחת. לא לקחתי כדור או משהו. זה כאב שהוא מהלחץ שאני חווה בימים האחרונים.
כמה דברים שאני רוצה ליישם מחר:
1. לכבות את הטלפון לכמה שעות פעמיים במהלך היום.
2. ליצור משהו בידיים, שייקח לי זמן מסוים.
לילה טוב.