בתמונה: ציור ילדים מהמלחמה הנוכחית.
---
סבא וסבתא שלי ברחו ביערות ממדינה זרה. ברחו מהמקום שהיה ביתם, והעפילו אל ישראל אי שם בסוף שנות ה-40. אם יש דבר אחד שמקל על הנפש שלי בימים אלה, הוא הידיעה העמוקה שעברנו שואה של 6 מיליון נרצחים, ואנחנו נעבור גם את זו.
יש המון טוב ואור לראות גם בימים מזעזעים כאלה. אנשים שעוזרים אחד לשני ברמה בלתי נתפסת. עגלות שלמות של ציוד לחיילים יוצאות כל הזמן לשטח. בתי אירוח ומלונות מציעים לינה לאזרחים פליטים מהיישובים שלהם. יש טוב בכל מקום. רק צריך לחפש אותו.
---
כי ראיתי את דרכי נעלמת
ביער סבוך
בין קירות חורשים
ובתוך האדמה המדממת
רגליי ננעצו
היכו שורשים
ולרגע יכולתי לשמוע
עלים מלמדים שירתם
ורציתי לעלות גבוה
לפרוח איתם
הכרתי טיפותיו של הגשם
נקוות בתוכי
יורדות מתחתיי
והרוח קרה ונואשת
הקפיאה אותי
הכבידה עליי
ולרגע יכולתי לנגוע
בקצה הכאב האפור
ורציתי לעלות גבוה
לראות את האור
לראות את האור
אומרים השמיים כחולים מעלינו
מלאים באורות
אולי יום אחד אוכל גם אני
לראות
לראות
ונפלתי לארץ בשקט
עצמתי עיניי
אטמתי ליבי
והרגשתי איך אני מתפרקת
מכל כאביי
מכל בדידותי
ולרגע יכולתי לברוח
כנוצה על כנפה של ציפור
והצלחתי לעלות גבוה
לראות את האור
לראות את האור
ולרגע יכולתי לברוח
כנוצה על כנפה של ציפור
והצלחתי לעלות גבוה
לראות את האור
לראות את האור
לראות את האור
לראות את האור
שמרו על עצמכם.