הבחורצ'יק קיבל ממני הודעה קלאסית, שבודקת את מידת העניין שלו בי.
כמובן שמתוך 99 גברים שרוצים אותי, אני אתפס דווקא על האחד שלא.
יצא לי לחשוב על זה קצת. למה דווקא עליו אני ננעלת. נכון שהוא חתיך למות, מצחיק, אינטליגנט, ויש לו את הכול - אבל למה הנפש מתעלמת מהעובדה שהוא לא פנוי רגשית. לא מספיק רוצה. לא מספיק מחזר. לא פנוי באופן כללי.
זה כאילו שהרדאר שלי מזהה את האתגר הזה, ועושה הכול כדי שאני ארצה אותו הכי הרבה. והכי הזוי, שזו אותה הגברת בשינוי אדרת. אותו הגבר בפרופיל אחר.
ובכל זאת, הצבתי לעצמי יעד, מטרה, איך שלא אקרא לזה. אני לא אזום שוב שיחה. ואם הוא ירצה, אני אהיה צועקת מתחת לסדינים כשהוא מעליי, עם הרגליים באוויר.
למה?
ככה אני אוהבת את זה.
כואב.
אני חייבת לציין שמבחינת דימוי גוף, קורה תהליך מאוד יפה. אני מתחילה לשחרר את השנאה והבושה כלפי הגוף שלי.
זה מאוד נעים לי ומיוחד.
אני הולכת המון לים. שוחה. כל היום בתנועה. אוכלת קצת יותר צמחוני ופחות בשר. אוכלת בריא וטוב. מחר אני מתכננת ללכת לפגישה האחרונה לעתה אצל הפסיכולוגית. חוזרת לעבודה אחרי 4 ימי מחלה ומעבר הדירה. מקווה שיהיה יום ראשון קל.
שבוע טוב ושקט :)