אין לי כוח. באמת. אין לי כוח, והמשמעות היא שאין לי חשק. אין לי כוח למילים מפוצצות, אין לי כוח לשיווק. אין לי כוח ליוזמות, לאופטימיות. כן, זו מציאות כזו של המתנה. מתי תתחיל המלחמה? למה אני צריכה לחכות? מתי תגיע הבריחה שלי? מתי יגיע האושר?
---
נכנסים למיטה. והוא בכלל לא טרח לשאול אם אני רוצה לשכב איתו. חזרנו מדייט. לאורך כל הנסיעה הרגשתי את זה. הרגשתי שהוא רוצה והוא רוצה עכשיו.
הוא מתיישב על הספה ואני מתחילה להילחץ. משהו לא טוב קורה ובדיעבד, אני מבינה את זה יותר עכשיו.
מגיעים לחדר השינה שלי ואני מסיטה את הבגדים מהמיטה. הוא מגיע מאחוריי ומנשק. ועכשיו נזכרתי, הוא לא נישק אותי על השפתיים. אולי זה אומר הכול.
נכנסתי למיטה והוא מתקרב, ואני אומרת "בוא נעשה הפסקה" בחיוך. אני מתגלגלת על הבטן, מניחה את הראש. היה לי יום באותו יום. יום. ואז זה יוצא ממנו כמו אגוז מפוצח "נראה לי שאני לא בנוי לקשר". ואני כל כך שמחה שזה יצא, ואומרת לו "נכון. אני רואה את זה".
וברגע אחד, הוא קם והולך.
זה מה שאתה שווה, גבר? אם אתה לא מקבל את הסקס שלך אתה קם והולך? מי שלא ראה גבר דחוי לא ראה חיה שזזה כה מהר. תוך רגע הוא לקח את התיק שלו, שם את כובע הגרב ופתח את דלת הבית. מזל שהוא הסתבך קצת עם המנעול, כי אמרתי לו, "אופק? אולי לא תלך ככה? חכה רגע."
הוא חשב לרגע ואמר "אוקיי."
התיישבנו על הספה והסברתי לו במילותיי הנעימות שזה לא דחייה, אלא אני צריכה לשנות משהו בתוכי כרגע. אם הוא לא רוצה קשר, ואני רוצה, ואז הוא מחליט תוך רגע שהוא לא רוצה, זה אומר שגם אני צריכה לעכל את זה.
הייתי עוד פיה טובה, ואמרתי לו שמי שתהיה איתו תזכה. אני רואה את הלב החבול שלו מתחת, ומבינה שהוא באמת עוד לא דאג לאחות אותו. הוא פועל על אוטומט, הוא מתקדם בחיים. אבל אם סיימת קשר לפני תקופה ומשהו לא נרפא - תעשה עם זה משהו. חבל.
"אז מה, לדבר איתך כשאני רוצה סקס?", שאלתי כדי להקליל את האווירה. "כן."
בסדר, לא נעים לי להגיד, אבל כמוהו כבר היו לי מאה.
יום טוב:)