לפני שנתיים. יום שלישי, 12 במרץ 2024 בשעה 20:47
אקווריום, ובו בתים ועצים ושמיים. דגים נעים לאורכו ולרוחבו וציפורים עפות ביניהם. אני צופה על הכול מבחוץ. שתי ידיי נוגעות בזכוכית ופניי נמחצות בו. אני מתבוננת בכול כמו ילדה קטנה, אבל לא מצליחה לגעת. לא מצליחה להיות שם בפנים.
להכיר אותך היה הדבר הכי טוב והכי רע שקרה לי. אני לא חושבת שהחיים שלי היו נראים אותו הדבר אילולא פגשתי בך. אתה הדמיון הכי חופשי שיכול היה להיות לי.
נתת לי השראה לעשרות טקסטים. כל חוויה בך הותירה בי רגש שחולק למאות צבעי קשת שונים. הכול היה רועד ורוגש איתך.
אני צופה באקווריום הזה ורוצה לטלטל אותו. אני רוצה לשפוך ממנו את כל המים ולשלוח את הדגים לחופשי לים. לקפוץ יחד איתם לשם, לא לפני שאשמע את הזכוכית מתנפצת.
אני פשוט כל כך אוהבת את השיר הזה. עד כאב ודמעות. גם אותך.