הלכתי לישון אתמול ממש מאוחר. לו רק ידעתי שהשנ"צ הזה ב16 למשך שעתיים ייחרב לי את כל השינה. אבל אני לא בטוחה שזה היה רק זה. היו לי המון רעיונות אתמול, מחשבות. כתבתי הכול במחברת.
כבר מאוחר ואני כבר צריכה להתחיל לעבוד. כן, מצאתי משהו זמני! הוא די נחמד וקליל. בינתיים. כרגע סיימתי שבוע של חפיפה, אז בואו נראה איך זה יתקדם.
הבוקר אני חושבת עליו יותר מדי. נעצבת אבל נושמת. דווקא בשבועות האחרונים הגיעה תובנה מאוד חשובה שזה נגמר, ואני ממשיכה הלאה. ובאמת, לעיתים במהלך השבועות, קפצה לי המחשבה הזו של "היי, עד עכשיו לא חשבתי עליו בכלל". ואילו היום, הוא... נוכח.
אחד הדברים שהכי כאבו לי היו מחשבות מסוג.. מה, אף פעם לא ניפגש יותר? לא ניתן אחד לשני יותר כלום? לא אוכל לדבר איתו יותר? להתייעץ? להיפגש?
והאמת שכבר הרבה זמן שלא יכולתי להיפגש איתו. וכבר הרבה זמן שלא יכולתי לקבל ממנו דבר. והאירועים האחרונים נתנו את החותמת הסופית. וגם, הם הכאיבו במידה מדויקת כדי שלא אשנא אותו ואפגע באופן בלתי-הפיך, אבל מספיק הכאיבו לי כדי שאומר די ואמשיך הלאה.
אני חושבת שחלמתי עליו. שהוא רוצה להיפגש או משהו, ואני כבר לא רוצה. לפעמים חלומות מתגשמים.
לשכוח אותו, היה אחד הדברים שהכי לא רציתי, אבל היום הפכו למתבקשים ביותר. ככל שאאמין בזה יותר ואבין את התועלת שבזה, יהיה לי קל יותר.
אני רוצה לדמיין גבר חדש נכנס לחיים שלי, בדיוק בזמן הנכון.
אני רוצה לדמיין שיגיע גבר שלא אצטרך להסתפק במועט איתו. שלא תהיה חוסר-ודאות. שכמו שאני אתן את כל כולי, אני אקבל את זה גם ממנו. שזה יהיה הדדי.
אני רוצה אהבה חדשה.
מטורפת, יפה, אמתית.
שבוע טוב 🌸