קצת עדכונים כי הרבה זמן לא היה:
1. במסגרת הפיאסקו של חיי, התחלתי לעבוד בחברת אשראי (כי מישהו צריך להגיד לכם שחברת האשראי לא יכולה להתערב בשום דבר שעשיתם עם הפלסטיק הארור הזה). אמנם מכרתי את נשמתי לשטן ויש ימים שבא לי לקפוץ מהבניין הלא-מאוד גבוה אל גג אחת המכוניות שלמטה, אבל לעבודה שם יש פונקציה מאוד ברורה והיא ליצור לי מסגרת בזמן שאני מחפשת את העבודה האמיתית הבאה שלי. עושה לי טוב לקום כל בוקר, להתלבש וללכת לשם. גם אם יש ימים שאני מאוד (מאוד) סובלת עד שהשעון מראה על 16:00. בסופ"שים ולעיתים ברגעים של חסד באמצע השבוע אני מגישה קורות חיים למשרות מדויקות. אז תחזיקו לי אצבעות. כבר סירבתי ל-2 מקומות ואם לא הייתה לי את עבודת השטן הנ"ל, יכול להיות שהייתי צריכה להתפשר, אז כנראה שזו הייתה החלטה נכונה.
2. עזבתי בתחילת ספטמבר את דירת הלא-חלומות זוללת המזומן שהייתה לי. נפרדתי לשלום מהשותפה וגם זרקתי לה מגנט שהיא השאירה על המקרר אחרי שהלכה (ויש לציין שלא עזרה בכלל בסידור הדירה לדיירת החדשה!). כמובן שהיא התבכיינה, כי איך אפשר לא לבכות ממגנט מרופט מחתונה מ2018, אז ממש צללתי אל הפח השכונתי, פגשתי שם את מרבית הגברים שהייתה לי אינטראקציה איתם במהלך חיי, והצלתי את המגנט הארור.
3. עברתי לגור עם אבא שלי אחרי שהסאבלט חתולים הסתיים. זה היה אולי הפחד הכי גדול שלי, לחזור להורים. לאמא שלי לא היה סיכוי שאחזור אז מצאתי אצל אבא נחמה. הדירה שלו די קטנה, לא משופצת, אבל אין לי כאב ראש או לב לפני שאני הולכת לישון וזה הכי חשוב. בהתחלה זה היה מפח-נפש. בכל זאת, אני אחרי 4 שנים מחוץ לבית. מעולם לא חזרתי. אבל אני כולי תקווה שזה יהיה קצר משנדמה לי, ואוכל לחסוך כסף בזמן הזה.
4. אין גבר, חצי גבר ורבע גבר בחיים שלי. התשוקה הזו וההתאהבות והלילות עם מישהו חסרים לי ובימים האחרונים אני מרגישה את זה. ועם זאת, במוקד אין מישהו פוטנציאלי לעשות איתו טעויות, ואני לא נמצאת בכל כך הרבה הזדמנויות להכיר ברנש חדש. אבל בא לי. בא לי מאוד. בא לי מישהו לנסוע אליו אחרי העבודה ולשכוח הכול. מישהו לאהוב.
5. אני חושבת הרבה על כתיבה ועליו. אני רוצה לכתוב את הסיפור ולקבל את הקלוז'ר שמגיע לי, שמגיע לכולנו. ובא לי נורא לכתוב אבל זה גם מציף ומבלבל ומסב הרבה צער לפעמים. ואין לי מנטור, מורה או מאמן שאלו הדברים שאני הכי צריכה בחיים האלה. מישהו שיאמין בי ויסדר לי את הלבנים המפורקות בראש ובלב. ואני מחפשת קבוצות כתיבה, וקורסים ואפילו מוצאת, אבל זה כסף שאני אצטרך לחכות איתו. אז אני לומדת בינתיים שיעור על דחיית סיפוקים.
6. בא לי נורא לעבור למרכז ולשנות אווירה, לשנות מקום. זה חשוב להתפתחות שלי, ויש גם הרבה יותר אפשרויות. אז אני פונה גם למשרות רחוקות ממני, ואולי אולי אולי, ב2025 אני כבר אהיה תושבת גוש-דן. כי אוטובוסים צפופים יותר ופקקים ארוכים יותר הם הרפתקה.
7. בסך הכול אני צריכה להיות די גאה בעצמי. שורדת בכבשן שירות הלקוחות כבר כמעט חודשיים, יש לי תוכנית לטווח הרחוק, מגישה קורות חיים ומתחילה לחזור ולחפש אהבה. מתאמנת בחדר כושר כבר 5 חודשים בסופשים בהתמדה(!), ולפעמים גם אחרי העבודה.
ועכשיו בלי ציניות ובלי משחקי מילים, אולי אפשר קצת לנשום לרווחה.
סטוריז ⭐️