רגע,
נראה לי שזה בדיוק מה שאני אעשה.
(את זה^ לא אני כתבתי, אבל הוא מומלץ).
חזרתי מערב צוות.
אף פעם לא הייתי בערב צוות, על חשבוני. גם מבחינת השעות, וגם מבחינת התקציב. מצד שני אף פעם לא הייתי בערב צוות שלא אני ארגנתי (אהמ אהמ, משווקת את עצמי כמחפשת עבודה תותחית). אז זה היה מרענן, וגם נתן לי אחלה נקודת מבט לאיך עובד מרגיש בערב צוות.
אבל, וזה אבל גדול. אחרי הבאולינג הזה (שהיה כיפי, וגם עשיתי מלא סטרייקים), אני מבינה ומרגישה שהגיע הזמן לסיים את המשחק שם, ולחזור למשחק שאני רוצה להיות בו. משחק כזה של עלייה מתמדת למעלה. מגרש שאני רוצה להימצא בו. להעמיק שם.
האנשים שם שונים מאוד ממני. ומצד שני, זה חשוב להיות גם עם שונים ממך. לקבל דברים חדשים ומגוונים מהם, ולתת גם מעצמך.
אני חווה דרופ מסוים כרגע. בטח אחרי הטריפ הנהדר של אתמול. דרופ של חזרה לעבודה, של שגרה, של באסה. כי די! די כבר! ובסדר, זו תמונת מראה איפה אני כרגע. ומצד שני, אני בחמלה לעצמי. אני בסדר כמו שאני. מגיע לי הטוב ביותר, ובכל יום אני פועלת למען זה.
וגם הוא לא כותב לי לילה טוב. וחבל, יש לו פנים יפות. אבל הוא לא יראה את שלי בקצב הזה. שכבתי עם מספיק גברים לחיים שלמים, וזה כבר לא מה שאני מחפשת. היו לי 100 סטוצים ראשונים. אני חדה, אני בהירה במחשבה, ואני לעולם לא אהיה פחות מהאחת שאני.
לילה טוב.
עריכה:
בסדר. הוא התנצל חחח
😅