הימים בסדר.
אתמול הייתי עם כאב גרון מאוד חזק, אבל לקראת הצהריים קפצתי לחוות דרך התבלינים להביא לי חליטת צינון וסמבוק, ונראה לי שזה ממש עזר. לקראת הערב הכאב מאוד פחת.
עם הפסיכולוג הדברים לא ברורים (כמה אירוני). מצד אחד שוחחנו השבוע קצת יותר בווטסאפ, ומצד שני לא נפגשנו כל השבוע. כל אחד בעיסוקיו או צינוניו.
היום אנחנו אמורים להיפגש, ודי נמאס לי לחשוב אם זה יקרה או לא. אז לאט לאט אני משחררת את זה ומקבלת את זה, איך שלא יהיה.
שמעתי איזה פודקאסט אתמול שנקרא "התנהלות נכונה בדייטים", שהיה די מוצלח. זה עולם חדש שאני נכנסת אליו ולומדת אותו. ואולי הפסיכולוג הוא רק ההתנסות הראשונה הכי טובה שהייתה לי עד כה. היא אומרת שם בגדול למה יש לחץ רב סביב דייט, ומה צריכה להיות המטרה שלו: להנות, ולסנן. אני בעד. כשהיא הכניסה את "בורא עולם", החלפתי את זה בטבע. תני לטבע לעשות את שלו, אמרתי לעצמי. אז אני נותנת.
ואם כבר עסקינן בטבע, אני מתחילה לחזור לדברים שעשיתי לפני המלחמה, לפני הקורונה. אני רוצה לשוב ולהדריך טיולים. העבודה בשירות לקוחות עדיין מורכבת, אבל אני רואה את עצמי מתמידה שם לפחות עד האביב. במקביל, אני אעבוד על השיווק של העסק, אולי אעשה גם עוד קורס שנתי מקצועי. זאת אומרת, הבנתי שאני לא חייבת להתחפף משם asap, כי אולי זה יאפשר לי לעשות עוד הרבה דברים במקביל.
אצל אבא טוב לי, וכבר יש לי ארון עם הבגדים שלי. הוא אמנם במרפסת ולא בחדר השינה, אבל אני אתפשר על זה. לפעמים אנחנו מגיעים לויכוח או שניים, אבל זה אף פעם לא מסלים. תמיד אנחנו רוצים שקט ושלווה ולחיות יחד בצורה נעימה, ולהתפשר. זה דבר שאף פעם לא היה לי אצל אמא שלי. מעניין לחשוב מה היה קורה אם הייתי גדלה יותר אצלו מאשר אצלה. מעניין? לא יודעת אם זו המילה בעצם.
יש עצב רב בעולם הזה של הדייטינג לפעמים. זו כבר לא אהבה, זו כבר לא רק תשוקה, לפעמים זה יכול ליפול על דבר טכני לגמרי כמו אורח חיים שונה, או ציפיות שהבאנו מהבית ולא מתממשות. אני כבר לא יודעת אם "אהבה תנצח", כי יש עוד הרבה דברים שאני צריכה מלבד אהבה. למשל, יציבות, ביטחון, הדדיות.
האם אני בכלל רוצה להתמסד? אני לא בטוחה. עוד לא ראיתי עולם, למרות שאם הוא יהיה טיילן כמוני, מבחינתי לארוז את עצמי ולהתחיל לנדוד. אני מוכנה לחוות ביחד הרבה הרבה דברים. אבל אני צריכה יחד. עם הפסיכולוג אני פשוט לא מרגישה את זה כרגע.
בישיבת הצוות האחרונה שלנו בעבודה, התנדבתי לארגן את החלק החברתי של כל מיני פעילויות קטנות להכרות בין צוות שלא מגובש. היה ממש מצחיק ומוצלח. אני בעיקר נהניתי מההכנה וההנחיה של זה. זה היה ממש טוב לדעתי, כי מעבר לכך שאנשים ממש נהנו והכירו דברים חדשים על אחרים (הקרח נשבר קצת), זה נותן לי הרבה נקודות, וגם מראה שאכפת לי ממקום העבודה שלי ומהצוות. המנהלת התלהבה ואמרה שהיה "מושלם". חחח אוקיי. היה לי Flow וזה מה שחשוב.
ביום חמישי אמנם כבר התחלתי להצטנן אבל בכל זאת באתי. היה לנו Happy Hour ואני הייתי מאוד משועשעת עם כוס האלכוהול שלי. דיברתי עם איזה לקוח ועזרתי לו צ'יק צ'ק, אז הוא ממש התלהב ואמר שמחכה לסקר שיבוא. החלטתי למנף את העניין ושאלתי אותו אם בא לו לרשום למנהלת שלי מייל. אז הוא רשם. יצאתי אחר כך מחוייכת מאוד לעשן סיגריה, כאילו מינימום עשיתי מכירה של 100k. ככה זה כשאת שירותית.
מעניין אם אני ארצה להתקדם דווקא בתחום של השירות לקוחות? לא בחברת אשראי, אלא במשהו שיותר קרוב ללבי (ולא לארנקי). תמיד אהבתי לעזור ושם אני גם לומדת המון מיומנויות שאף פעם לא היו לי בתחום. אם אני אשקיע בלימודי אנגלית טובים, אולי גם אוכל לעשות דברים מיוחדים עם זה.
ומקסימום, תמיד יהיה לי הטיולים...
ודבר אחרון, הייתה לי פגישה ראשונה בהוצאת ספרים. זה היה מרגש מאוד מאוד. אחריה, הבנתי שבאמת יש לי משהו בידיים והגיע הזמן להרחיב את היריעה לפחות ל-150 עמודים. איך אני מתחילה להושיב את עצמי על הכסא ולכתוב? נראה לי שאני אתחיל לקחת סיפור סיפור, שיר שיר ולכתוב קצת יותר את מה שקדם לו או היה אחריו. לנסות לעבות את הדברים. ואני צריכה גם לחשוב על סיפור מסגרת, זאת אומרת האופן שבו אספר את הכול (האם בצורת בלוג, מכתב וכו'). שקלתי גם להתייעץ עם עורכת ספרותית שתיתן לי עצותיה בנושא.
בכל מקרה, זה הכי מרגש שהיה לי ever 🙏
תודה לעצמי על רוח הקידום שחזרה לחיי.
תודה לטבע שדואג לי.
תודה על מה שיש, וגם תודה על מה שאין.
זה שומר אותי תמיד במתח גבוה להשתפר, לשפר ולהצליח.
שבת שלום🌻