אני רוצה שתכאיב לי
רק משם אוכל להמשיך הלאה.
או שבכלל אכנס למערבולת אחרת,
או זו שאני כבר בתוכה.
אני רוצה שתפגע בי,
לא באמת,
במשחק.
שחמט שלי ושלך,
שחמט שלמלכה אין כתר,
ואתה לא המלך שלה.
אני רוצה אותך מאוד.
מתגעגעת נורא.
אפילו לא לך,
רק לתחושה.
כשנישקתי אותך,
הרגשתי דבר שמעולם לא קרה,
הרגשתי משהו עוצמתי,
שלפני כן לא היה.
ואתה גדעת את זה,
והרסת את זה,
ואתה ברחת מזה,
ושחררת מזה.
וזו זכותך.
ולכן זו גם זכותי המלאה
לחזור אליך שוב,
להיפגע.
וניסית להגן עליי, אולי,
לא הבנת שאני לא מחפשת הגנה.
אני רוצה לגעת בכאב,
אני רוצה לדעת את התחושה.
אני מתה וחיה, וכואבת ובוכה,
אבל גם צוחקת, מאושרת, רגועה.
אני שונאת את החיים שלי,
ואומרת לעצמי שאני צריכה להתעורר,
אבל בשביל מה?
מתתי כבר כמה פעמים,
כל פעם קצת.
עד שזה מרגיש כבר,
כמו החיים שאחרי המוות,
וזהו יָפְיָם.
אה, ונזכרתי בשיר בול!
"מה שאת נותנת מותק, הוא ייקח".
לילה רגוע 🤎